תאומים, סמכות הורית וקשיים

שלום לכם :)
יש כמה דברים שמאוד מציקים לי, ואני מאוד מתקשה להתמודד איתם. אנסה לסדר את זה בכמה שאלות.
יש לי תאומים, בן ובת, בני שנתיים ותשע.
יש ביניהם הרבה חיכוכים שנראים לי מאוד טריוויאליים לשני ילדים באותו הגיל (שמבלים את כל היום ביחד. גם בגן. אין לי אפשרות אחרת). מצד שני אני מנסה לחשוב איך לכוון אותם להסתדר טוב יותר. הם משחקים ביחד, אך מאוד מתחרים על תשומת לב.
שניהם עדיין עם מוצץ, בעיקר הבן, והוא רוצה ללכת איתו לכל מקום. אני מדברת איתו על כך שהמוצץ יהיה רק לבית, אך הוא לא רוצה. בכל פעם שהוא מקבל מכה או נעלב ממשהו הוא מבקש את המוצץ לנחמה. אני רוצה להכין אותו לגמילה, אבל לא יודעת איך. המוצץ הוא עניין מאוד גדול. שניהם מתעוררים באמצע הלילה בוכים כי לא מוצאים את המוצץ. בגיל שלוש זה כבר לא אמור להיות כך. מה אני עושה עם זה? זה ממש מטריד אותי.
פעמים רבות הם מבקשים דברים ב'התבכיינות', ולמרות שאני חוזרת על כך שיבקשו בצורה 'רגילה', הם ממשיכים לבקש בנימה כזו. כמו כן, כל מכה קטנה שהם מקבלים או משהו שלא הולך להם בדיוק כמו שרצו, הופך להיות דרמה גדולה.
ההרגשה הכללית שלי היא שהם לא מקשיבים לי. אני לא אדם אסרטיבי וזה לא בא לי באופן טבעי. אשמח לכמה עצות כדי לחזק את הסמכות ההורית שלי. עצות כלליות שיכולות לעזור לי לגרום להם להבין שאמא (ואבא - כי גם איתו זה אותו הדבר) מחליטים ויודעים מה טוב לילדים שלהם.
אני לא רוצה שבכל יום נצטרך לריב עם הבת שלי על כך שהיא רוצה שמלה לגן, או שפתאום בא לה להחליף את הבגדים למשהו אחר, או עם הבן שלי על הטלויזיה, כי הוא רוצה לראות כל הזמן ואנחנו לא מסכימים. דברים מהסוג הזה שנשמעים מאוד קטנים אבל מצטברים לתסכול אחד גדול.
כל דבר צריך לבקש מהם כמה וכמה פעמים, ובסוף אנחנו מוצאים את עצמנו מאיימים ב'אין זה ולא יהיה לכם זה' ורק אז הם נעתרים. זה יכול להיות אחרת... כי קלף האיומים איננו קלף שמחזיק לאורך זמן, אני יודעת. רק לא יודעת איך לעשות את זה.
תודה מראש,
ירדן