ילד מתבגר בן 4 וחצי

שלום רב,

אני אמא לשלושה ילדים,
הגדול שלי בן 4 וחצי, הוא ילד מאד בוגר וחכם עם תפיסה מהירה, יש לו ביטחון עצמי (הוא אומר על עצמו סתכלו אני חתיך)
לאחרונה הוא התחיל לזרוק חפצים בבית כשמשהו לא הולך בדיוק כמו שהוא רוצה.
הוא מתחמן אותנו ואת אחיו הקטן, אני יודעת כשהוא עושה זאת, אך לא יודעת איך למתן או לעצור את זה..
בגן השנה הוא לא אהב את הגננת ונראה לי שהוא הרגיש מאויים מכמה ילדים, (הוא לא היה בזרימה ליד כל ילדי הגן, ראיתי שהוא מאד מנסה להרשים אותם..
אני מניחה שהתיאורים הראשונים נורמטיבים לילד שמגלה את עצמאותו וכוחו ובודק אותנו וכו'.
אבל מה שהכי מטריד אותי, ואני כותבת את זה בכאב לב עצום.
זה שכאילו הוא הפך להיות זר בשבילי, אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל לא מוצאת דרך להתקרב אליו!! אני צריכה לדובב אותו המון, הוא מדבר הרבה אבל לא נפתח באמת. כך אני מרגישה בכל אופן, גם אני כאילו בוחנת ובודקת כל צעד שלו, וכל הרגשה שלו (והוא כנראה שם לב) אני עם יד על המצפון כל הזמן איתו..
אני מרגישה שהוא שם את עצמו כבוגר אבל מתרחק יחד עם זה.
(אולי תורמת לזה החוצפה, וזה שהוא מחליט לעשות מה שהוא רוצה!)

איך אפשר לאהוב את הילד בלי חסמים ?
איך אפשר להתעלם מהתחפושת המלחיצה שהוא שם את עצמו בתוכה?
ואיך אפשר לסמוך עליו ולהפסיק לבדוק את רגשותיו ותגובותיו?

אשמח לתשובה