אהבה

שלום
יש לי תאומים בני 3.5 חודשים. השבועות הראשונים היו מאתגרים מבחינת הטיפול (אני חד הורית). עבדתי על אוטומט, לא ישנתי כמעט.
אני יודעת שהם היו די הרבה על הידיים אבל לא מספיק לדעתי. למשל ילד ממוצע רגילש מאכילים אותו על הידיים ואותם בחלק מהזמן האכלתי בטרמפולניות כי היה צריך בו זמנית, כמעט ולא היה זמן לפינוקים, בין כאבי הגזים להאכלות וכו'. רוב הזמן אני מטפלת בהם לבד לגמרי (80 אחוז מהזמן). מה שקורה זה ש ידיים הם לא מבקשים, נרדמים לבד, מתעוררים משינה ולא קוראים לי או לא מתלוננים, הרבה פעמים אני באמצע משהו עם האחד והאחר בדיוק הונח בטרמפולינה או במזרון פעילות בלי שום צעצוע וכך הם מסוגלים לשבת דקות ארוכות בלי להתלונן.
לאחרונה ראיתי שכשחלק ממכריי מרימים אותם לאורך שעה ומשהו של הביקור הם בוכים כשמניחים אותם, דבר שכמעט ולא קורה אצלי. לצד זה הם חייכנים מאוד, שמחים לראות אותי ונרגשים, אנחנו שרים ומדברים המווווון. אבל הרבה אני שומעת את עצמי אומרת רגע רגע עוד מעט, אני כבר באה. הם קטנים מדי מכדי לדחות את הצרכים שלהם.
בשבועיים האחרונים אני מגבירה מגע ומשתדלת לחבק ולהניח עליי גם כשהם ישנים. לעשות עור לעור. להאכיל תמיד אחד עליי ואחר לידו על המזרן (אבל לפחות אחד עליי), וכו.
ויש שיפור, הם דורשים יותר, רוצים יותר, מתלוננים כשאני מניחה.

היתה פעם שאחד מהם היה אצל בת משפחה ונשארתי עם השני והרגשתי שונה מאד מבחינה רגשית, ממש השתחררתי לתת מעצמי טוטאלית, יכולתי להיות שם בשבילו מכל הבחינות והייתי בשוק מעוצמת התחושה. וני חוששת שכששניהם יחד, מנטלית זה לא קורה. זה משהו ידוע? גם כשאחד ישן והשני ער אני דואגת לשמור על השקט עבור השני, או לתכנן את האכלת הראשון לצד השני במידה ויתעורר, או לדבר בצורה הוגנת... זה כל הזמן חשיבה בשניים ואני חוששת שזה מזיק להתקשרות שלהם אליי ולתחושה שלי שהם לא מקבלים מה שהם צריכים.
אני נשארת איתם בבית בחודשים הקרובים ואני רוצה לעשות מה שאפשר כדי לתקן או לייצר היקשרות בטוחה איתי.

אני חוששת שיצרתי נזק? שהם לא מספיק סומכים עליי לבקש להתפנק או להישען עליי?
בנוסף נוצר הרבה תסכול סביב האוכל בגלל בעיית רפלוקס ופטמות בקבוקים שלא התאימו, והמתנה ארוכה שלהם לאוכל או האכלה שלהם על טרמפולניות כשבקבוק כל רגע נופל . כרגע אני משתדלת מאוד להיות מוכנה לפני הלחץ והבכי ולהאכיל ברוגע ויש שיפור אצל אחד מהם שהפסיק לבכות ולצעוק סביב זה, אבל האחר כן מגיע לבכי לפני אוכל.
אז השאלה האם כל אלה שתיארתי עלולים לייצר נזק, כי מה שמניתי, חום אהבה, אוכל - צרכים בסיסים שלא סיפקתי באופן רציף ומהיר.
וכמה אפשר לתקן את הכל בשבועות הקרובים? קראתי שעד גיל 4 חודשים נוצר הבסיס והאמון בעולם/באנשים דרך האמא. האם זה אומר שמכאן ואילך יהיה קשה לתקן?
אשמח להכוונה פרקטית מה לעשות במישורים האלה כדי לחזק את הקשר בינינו וכדי שארגיש באמת שהם מחוברים וסומכים עליי.