לגבי פעוטון

הי,

בגיל של ילדייך הצורך המשמעותי ביותר הוא בקשר חם ומשמעותי עם ההורה. לכן, אם נעים לך איתם בבית נראה שדווקא השהייה איתך תיטיב עימם. כדאי שתשאלי את עצמך איך את מרגישה - האם טוב לך, האם קשה, האם יש לך כוחות להיות איתם עוד בבית מבלי להעזר במסגרת נוספת. במידה ואת מרגישה שאת רוצה ויכולה להמשיך להיות איתם, נסי לגוון את הפעילויות שאת עושה איתם. למשל - לקרוא ספרים, לשמוע מוסיקה ועוד. אולי כדאי להצטרף לפורום של הורים ולשאול על פעילויות שהורים עושים עם ילדיהם בבית.

1.הבנתי שהכי חשוב זה לספק את הצרכים שלהם באופן מיידי ולהיות שם עבורם, אבל במציאות קשה לספק את הצרכים באופן מיידי בייחוד עם תאומים אבל גם בכלל.
איך יודעים שהקצב בסדר? גם לפעמים מה שמבחינתי מיידי עלול להיתפס על ידם כאיטי או מתעלם, אם לא הבנתי מה רוצים או התעכבתי (למשל כשרוצים בקבוק ואני צריכה להכין לשניים לוקח זמן ומבחינתם בוכים - ואני חוששת שהם מפרשים זאת כחוסר התייחסות, כשאני מניחה אותם על הבטן ולא הכי נח להם עלולים לפרש זאת כהתעלמות או כשאני סתם טרודה או עסוקה ומישהו מתלונן ואני אל ניגשת מיד).

ומה לגבי הצורך באנשים נוספים ופעילויות בפורום רחב? שניהם מאוד אוהבים אנשים השאלה אם אני לא אצמצמם אותם לגירויים מינימלים בשנה הזו בבית כשבפעוטון יש גירוייםר בים יותר (אנחנו כל היום שרים וצוחקים ומשחקים באוניברסיטה ומספרים סיפורים, ופה ושם מגיע אורח או יורדים למטה, אבל עדיין הרוב בחדר אחד בסלון ובשכיבה על הבטן או הגב כשבפעוטון יש תנועה ואנשים משתנים וקולות חדשים כ הזמן... אשמח לחוות דעתך).

הי,

לגבי סיפוק הצרכים, עשי כמיטב יכולתך וזה יספיק :)
לגבי האינטראקציה עם ילדים ואנשים נוספים, כפי שאמרתי, בגיל הזה זה פחות משמעותי מאשר קשר משמעותי וחם עם הורה מטפל. אך תוכלי במידה וזה חשוב לך להיפגש מידי פעם עם חברות או לצאת לגינה כדי ליצור אפשרות לאינטראקציות.