ילדה שנשכחה וננעלה בגן - עזרה דחופה

אבל ראיתי והייתי חייבת להגיב, בתור אמא: קודם כל זו חויה באמת קשה ואיומה לילד (וגם למבוגר- לרובנו לפחות יש פלאפונים ויכולת לפתור בעיות שכאלה..) ובטח שצריך להתייחס לזה- זה קרה, זה היה נורא ואיום וחשוב מאד לתת לזה את היחס הראוי. קודם כל- מה שלומה עכשיו? האם חזרה לגן? איך היא מתנהגת בבית? האם היא מתנהגת רגיל בגן ובבית או שהיא מראה התנהגויות חרדתיות- כגון חשש להמצא לבד בחדר, קושי בשליטה בסוגרים, חשש להורים כשאינם לידה, טקסים נוקשים וכד'...
איך הגננת מתיחסת לילדה ? האם התנצלה בפניה על מה שקרה? האם ילדתכם מדברת על מה שקרה? הייתי מתייעצת עם פסיכולוג ילדים בדחיפות, ולא בפורום אלא בפגישת הדרכה רק לכם ההורים בשלב זה כיצד לעזור לילדה לעבד את מה שקרה ולתת לה כוחות להמשיך הלאה (באמצעות משחק, שיחות, ציור, מה שיגידו לכם). שוב, אני כותבת כאמא ואיני פסיכולוגית, אני מאחלת לכם שתחזרו לשגרה כמה שיותר מהר.

שלום לכם
מהכתוב, בתכם עברה סוג מסויים של טראומה. הידיעה שלה שאתם מטפלים בנושא, ושמה שנעשה הוא אינו בסדר, אבל אתם שולטים במצב, תקל עליה מאוד. אני מציעה לדבר עימה כמה שיותר על מה שקרה, תוך כדי מתן לגיטימציה לביטוי טווח רחב של רגשות. אם אתם לא תיבהלו, גם היא תוכל לספוג חווייה זו אל תוך המערכת הנפשית שלה ולעבור אותה בשלום. אם אתם מתלבטים מה לומר, מתי ואיך באופן יותר ספציפי, אני מציעה לפנות לאיש מקצוע לייעוץ חד פעמי או קצר מאוד הנוגע לסיטואציה הזו.
בהצלחה.