ילדה בת שנתיים וחצי - ביישנות או מעבר לכך

שלום,
בתי בת שנתיים וחצי עם התפתחות תקינה, מפותחת מאוד מבחינה שפתית. תמיד הייתה מאוד ביישנית ונמנעה מלהתקרב/לשוחח עם אנשים זרים כולל המשפחה המורחבת (מלבד סבים וסבתות). נראה כי קשה לה יותר עם גברים מאשר נשים.
תחילה ההימנעות אופיינה במין קיפאון. הילדה הייתה נצמדת אליי, צופה בנוכחים ולא מדברת כלל. היום היא עדיין נצמדת אליי אך משוחררת יותר ומסוגלת להתנהל באופן חופשי תוך התעלמות מנוכחותם של הזרים. לעתים תבקש שנרים אותה אם היא מתביישת. במידה ויפנו אליה, תסתכל עליהם ולא תענה כלל או תענה במשיכת כתף, "לא" ו-"לא רוצה".
קל לה יותר להיפתח עם ילדים אך גם כאן זקוקה לזמן התחממות.. לפעמים צופה עליהם מהצד וזקוקה לעידוד ראשוני מצידי כדי להתחיל משחק משותף.
יש לציין כי בבית הילדה פתוחה מאוד, אוהבת לשחק, לשיר, לצחוק ולרקוד עד כי לפעמים נדמה שמדובר בשתי ילדות שונות, בבית או מחוצה לו.
הילדה נמצאת בגן פרטי מזה שנה שנייה כאשר בכל שנה ההסתגלות הייתה לא פשוטה אך הצוות מתאר ילדה חברותית ועצמאית מאוד שמשתתפת בכל הפעילויות השונות ומשחקת בהנאה עם חברותיה.
במפגשים עם חברות מהגן, מתנהלת בהנאה ובחופשיות ליד האמהות האחרות. באינטראקציה עם האמהות היא תשתתף בביישנות ותסרב לקרבה גדולה מדי כגון הרמה או חיבוק.
אשמח לדעת אם דפוס זה תואם את הגיל ומצטייר כביישנות בלבד או שיש כאן מקום לבחון את הדברים לעומקם?
תודה מראש