קשיים בטיפול בתינוקת מרביצה

שלום, אני מטפלת בתינוקת בת שנה וחצי (מגיל ארבע וחצי חודשים.) בתקופה האחרונה אני מרגישה שמאד קשה לי לטפל בה. אני מרגישה שאני נותנת את כל כולי וכמעט לא מקבלת בחזרה (בעבר זה לא היה ככה.) התינוקת מרביצה לי/ לא אומרת לי שלום בבוקר, לא מחייכת ולא רוצה שאתקרב אליה. רק כשההורים הולכים ואנחנו מבלות ביחד היא פתאום מחייכת ולא מוכנה שאעזוב אותה לרגע ואם אני "נעלמת" לרגע היא בוכה. מאד קשים לי המעברים החדים האלה. לרגע אני חושבת שהכל בסדר והכל הסתדר ואז למחרת הכל חוזר חלילה. אני מגיעה למצבים שאני ממש בוכה מזה. הסברתי להורים את המצב ,הם ניסו לשכנע אותי שזה יעבור ושכל המצב בגלל הנסיעה שלהם לחו"ל אבל הדגשתי שזה מאד קשה לי ושאני מעוניינת לעזוב. בנוסף, הם טענו שהתגובה שלי ממש לא הגיונית כי מבחינתם אני נעלבת מתינוקת. לצערי הם לא קיבלו את התפטרותי בעין יפה ואמרו שאני מענישה את הילדה /שהם פגועים ומאוכזבים ממני. בנוסף- טענו שאני "הופכת את הילדה למפלצת" (משפט שלהם) וזאת רק בגלל שאמרתי שהיא מרביצה לי ולילדים בגינה והנושא לא מטופל ( הם לא בעד עונשים וטוענים שצריך רק לומר לה בלחש שאסור להרביץ אבל זה ממש לא עוזר ואמרתי אינספור פעמים.) היא הרביצה לי ושיתפתי אותם בכך שהפעם בחרתי להעניש- שמתי אותה במיטה ל-2-3 דקות והסברתי לה שני מענישה אותה כי הרביצה לי ואסור להרביץ. היא בכתה 2-3 דקות , לקחתי אותה וחיבקתי אותה והסברתי לה שלא מרביצים , שאני אוהבת אותה אבל אין ברירה ואני חייבת ללמד אותה שלא מרביצים אך ההורים טענו שהדרך שבחרתי לא מקובלת מבחינתם. הדגשתי שההסברים והדיבורים לא עוזרים אבל אם זו החלטתם אני מכבדת אותה. בנוסף - להגיד שאני משווה את הילדה למפלצת זה משפט ממש חמור בעייני. הם יודעים כמה אני אוהבת אותה וכמה דואגת לה, מדוע בחרו דווקא במשפט הזה?!? איני יודעת איך לפעול כרגע. אני לא יכולה להשאר במקום שלא טוב לי ומצד שני לא רוצה לאכזב את המשפחה ובעיקר את הבנות (יש לה שתי אחיות שקשורות אליי מאד.) בנוסף- אם היחסים בינינו מסתיימים כך זה כנראה אומר שלא נחזור להיפגש. אני חושבת על התינוקת שלא תבין לאן נעלמתי לה .