אחי הקטן אובססיבי עם הדת ומתרחק מכל המשפחה והלימודים

אחי הקטן בן 16 וחצי. מבערך גיל 14 הוא חזר בתשובה, אבא שלי דתי, אז הוא הושפע גם ממנו. העניין הוא, שהוא לא יכול להפסיק לדבר על דת, על כמה שלימודים בבית ספר לא חשובים ועל כמה שהוא לא רוצה לעבוד ושהוא רוצה להיות תלמיד ישיבה.
הוא כל היום מתעסק בדת, הולך וחוזר מבתי כנסת, הולך ללימודים של רבנים מטיפים וכו'.
שפת הדיבור שלו השתנתה והוא היום מדבר עם ח' וע' מודגשות, הוא אף פעם לא דיבר ככה בילדות, והוא לא הולך יותר לבית ספר שלו, כי הוא חושב שלימודים בבית ספר הם לא אמיתיים ומאמין רק בלימודי דת. גם כשהוא היה בא לבית ספר, הוא לא היה מפסיק לדבר בשיעורים על דת, ולהתווכח עם מורים לתנ"ך ולמחשבת ישראל, על כמה שהם טועים, עד שהמורים לא יכלו להתמודד איתו והיו חייבים לעבור נושא, כי הוא לא היה מפסיק.
הוא גרם לכל החברים הקרובים שלו לחזור בתשובה, וכשהוא בבית, כל מה שהוא עושה, זה לראות הרצאות של רבנים בטבלט, אין לו עוד שום תחביב אחר.
כל שפת הגוף והדיבור שלו, מאוד מזכירה תלמידי ישיבה ואנשים דתיים, שזה נראה בצורה ברורה שהוא מנסה לחקות.
הוא לא מפסיק לדבר על כמה שהחיים בלי הדת הם חסרי משמעות וכשההורים שלי משתגעים ממנו, הוא אומר דברים כמו שהוא בדיכאון ורוצה להתאבד בגלל שהם לא מקבלים את זה שהוא רוצה להתמסר לדת.
הוא נגד גיוס ולא רוצה להתגייס והוא מתכנן לגור במקום חרדי, להיות חרדי ולהתחתן בגיל כמה שיותר צעיר.
זה ממש ממש מדאיג את כל המשפחה שלי וגם אותי.
מהצפייה מהצד שלי, זה נראה שיש בו הרבה חוסר בטחון וחוסר השלמה פנימי עם עצמו, והוא מחפש את קרש הבטחון בדת, שממלאת לו את החיים ומעמעמת לו את הרגשת השליליים שהוא מרגיש כלפי עצמו והחיים שלו וזה ממש לא נראה שהוא חזר בתשובה כי זה באמת עושה לו טוב בחיים, זה מרחיק אותו מכל המשפחה, הרחיק אותו כבר מבית הספר הרגיל, אין לו עניין בשום דבר בחיים חוץ מדת.
כשמנסים לדבר איתו על זה, הוא נכנס להתגוננות, שמבחינתו, זה לדבר נורא בשקט, ותוך כדי לקטוע את דברי האחר ולא לתת לא לסיים את דבריו, אם אומרים לו משהו, הוא אומר "טוב טוב טוב טוב טוב טוב....", עד שהצד השני מרים את הקול, כשפת הגוף שלו חסרת חיות, הוא מכופף ועם עיניים חצי עצומות, קול יבש וחסר התלהבות.
הוא נראה לי אפילו כאדם ששטפו לו את המוח, מרוב שהוא חסר בטחון לגבי החיים.
מה כדאי לעשות בשביל, שהוא לפחות יהיה מודע לעצמו יותר, יבין את הסיבה שבגללה כולם כל כך דואגים לו, יש שיטת טיפול שתתאים לו? אמא שלי מאוד נגד שהוא ימשיך ללכת לשיעורי דת (הוא הולך לשיעורי דת שונים ולבית כנסת כל יום, וכשהוא למד, הוא איחר לבית ספר, בשביל ללמוד שיעור תורה בבוקר ביישוב קרוב ליישוב שלנו), אבל אבא שלי דתי ומעודד אותו ללכת אליהם, למרות שהוא אחר כך כועס עליו שהוא מתעסק בזה כל היום.
המצב שלו נראה ממש מדאיג ובעייתי ואני פוחדת שבסופו של דבר, הוא יהפוך לכל כך תלותי ריגשית בדת, עד שכשמשהו יערער את התלות הזאת, הוא יהיה במצב נוראי