התייעצות- לגבי תאומים קטנים וגידול בבית

שלום

אני מגדלת בבית תאומים בני 11 חודשים. מתלבטת אם להמשיך איתם בבית (במחיר כלכלי קשה מאוד, אני חד הורית) או לשלוח למסגרת של ויצו כי זה התקציב. מעונות סבירים ממה שראיתי, אבל לא בטוחה כמה יחס אישי וצמוד יקבלו שם.

הם מאוד מאוד חברותיים, רגישים מאוד, חייכנים ויחסית לתינוקות אחרים בגילם גם מאוד מגיבים לתינוקות, ואח ד לשני, כנראה בגלל היותם תאומים. זוחלים למשפחות אחרות בפארקים ואצלי חוץ ממני רוב הזמן אין חשיפה לאנשים נוספים.
יחד עם זה אני מלאה רגשות אשמה על כך שמגיל אפס וכנראה תמיד נאלצים להתחלק בהכל, לחכות יותר זמן לכל דבר (לאוכל, לתשומת לב, לתגובה לבכי), הם גם שניים ואני אחת לבד כמעט ללא עזרה, מזלי שיש להם מזג נוח אבל עדיין נחמץ הלב שלפחות 7 פעמים ביום כל אחד שומע אני עוד מעט באה, אני כבר באה, אני כבר איתך, רגע וכו'. שלפעמים אני נותנת צעצוע במקום להרים, שכמעט כל יום אני מעלה חצי שעה שעה סרטוני שירים במחשב כדי לקבל קצת זמן להכנת אוכל וכו'. אני לא מצליחה לייצר סדר יום קבוע אם כי מבינה פחות או יותר מתי רעבים ועייפים. ואני מאבדת סבלנות בלילות בתקופה האחרונה ברמה שאני מעלה טונים, ומרגישה איבוד שליטה.

מצד שני, אנחנו צוחקים הרבה ביחד, שלושתינו, אני משחקת איתם לאורך היום משחקים פרטניים, אנחנו שרים, אני מרדימה אותם כל הזמן איתי במיטה גדולה (לינה משותפת). קוראים המון ספרים, מדי פעם מגיעה ל נערה לשחק איתם, והולכים לפארקים שלוש ארבע פעמים בשבוע.


זה ועוד, גורמים לילחשוב להשאיר אותם עוד שנה איתי. לתת להם יותר זמן עם אמא, ויחס אישי. למה שיתחלקו עם עוד ילדים כשבבית במילא הם לומדים את כל הקונפליקטים האלה מגיל לידה.


השאלה מה צריך להנחות אותי בהחלטה כזו, ברור שההחלטה שלי ותלויה בי ובהם, אבל בהנחה שאין שיקולים מסביב, רק טובת הילדים, האם גיל שנה ושלוש החודשים, הגיל המיועד אמור להיות בסדר עבור רווחתם הנפשית לעומת הבית, בתנאים ש הבית מספק כרגע או שזה מוקדם מדי?