תסכול של פעוט בן שנה וחודש- אשמח לעזרה

שלום,

אני אמא לילדה בת שש ופעוט בן שנה וחודש. תינוק חייכן, אוהב לצחוק, אוהב מגע, "די זורם", כשמתרגז ממשהו, מהר עובר לסדר היום.

בימים האחרונים אנו חווים בו שינוי התנהגותי שאותי מדאיג (מדברת ביחיד כיון שבעלי חושב שזה יחלוף מעצמו)

כפי שציינתי, בן שנה וחודש, אינו הולך, מדבר מספר מילים, לרוב מצליח להביע את רצונותיו בשימוש במילים פלוס מלמול והצבעה. ילד שיודע לעמוד על שלו, מולנו או מול חברים בגן.

בימים האחרונים כאשר מתרגז הוא מרביץ, זה החל מחבטות באוויר והמשיך בלהכות אותנו, היום אחותו שאותה מאוד אוהב ומעריץ התגלגלה אתו על המזרון, זה לא היה לו נעים אז הוא נשך אותה בפנים.

חייבת לומר שאני בהיסטריה :( עם בתנו הגדולה מעולם לא חווינו שום סוג של אלימות, לא מילולית ולא פיזית. אנחנו משפחה לא אלימה כלל, מעולם לא הרמנו יד על ילדינו. בעיני הוא קטן מידיי כדי ללמוד להכות מחברים (אני טועה?) בטח שבחודש האחרון בילה בבית ורק לפני יומיים התחיל במסגרת של פעוטון, יש לציין פעוטון חדש, אך בגדול נראה מקסים ונעים.

שלוש שאלות:

1. האם יש סיכוי שהתופעה תחלוף? או שהיא יכולה להישאר או אפילו להתעצם?

2. אשמח לכל הכוונה או טיפ איך להתמודד בסיטואציות מסוג זה בגיל שכזה?

3. פתאום חושבת על ההורים של הילדים ה"בעיתיים" שהיו בגן של בתי, שההורים האחרים העדיפו שהם לא ישחקו עם הבן ה"בעייתי" שלהם. איפשהו בתוך תוכי ביקרתי אותם, הנחתי שהחינוך שלהם לוקה בחסר.

האם אנחנו כהורים יכולים למנוע מהבן שלנו להיות ה"מרביץ" ה "נושך"? אני יודעת שילדים נושכים המון פעמים מתסכולים, איזה תסכול יכול להיות לו? מרבית הילדים בגן בגילו או אף קטנים ממנו, אז נראה לי שאינו מתוסכל שלא יכול להביע במילים את רצונותיו או שלא הולך. מה גם שהנשיכה או המכה כלפינו ההורים, לא כלפי ילד שחוטף לו צעצוע.

אשמח לכל מידע שיאיר לי את הדרך :)

שבוע טוב!