מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- אובדן כלב, ילדה בגיל 3 החלה לגמגםמעיין23/04/2017
שלום רב
לפני כשבועיים הכלבה שלנו נדרסה, היא הייתה אצלנו כשנה. אנחנו הורים לארבעה ילדים, בגילאי 7,5,3,1. הילד הגדול מאוד היה קשור לכלבה, היא מדבר עליה הרבה ולעיתים גם בוכה. הילד בן ה-5 לא היה כל כך קשור אליה, והוא ממעט לדבר על זה. הילדה בגיל 3 הייתה מאוד קשורה אליה, היא עדיין לא במסגרת של גן. מאז היא אימצה בובת כלב שהיא קוראת לה בשמה של הכלבה, היא לעיתים אומרת שהיא רוצה את הכלבה האמיתית. ובימים האחרונים היא החלה לגמגם, להיות קשורה מאוד למוצץ ומתנהגת לא בצורה אופיינית לה. אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד. מההתחלה אמרנו לילדים את האמת, הם גם היו עדים לתקרית, לא ראו את הדריסה אבל היו בבית כשזה קרה. הילד הגדול ראה את הכלבה כשהיא הייתה על הכביש ולא זזה, לדבריו. מה עלינו לעשות? הילדה בגיל 3 מאוד מלחיצה אותנו.
תודה רבה!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר גמגום
ד"ר הלית דורי08/05/2017בשלב ראשון, להוריד לחץ. אם הילדה עד עכשיו לא גמגמה הרי שהיא לא עם בעית גמגום אלא שזה תגובה ללחץ. ואם כך הם הדברים אז הלחץ שאתם נמצאים בו בגלל הגמגום שלה מוסיף עוד יותר לחץ עליה (גם אם לא אמרתם כלום, היא מרגישה שיש לחץ ולא יודעת למה מה שעושה את זה יותר מפחיד).
כל ילד, בדיוק כמו כל מבוגר מגיב בצורה שונה לארוע טראומטי. מה שחשוב כרגע זה לתת לה מקום, להגיד לה שאתם שם אם היא רוצה לדבר על זה. אם היא רוצה לספר מה קרה שוב ושוב ושוב. ולתת לה מרחב להביא את זה בזמן שהיא מרגישה שהיא רוצה. כלומר, לא לנסות ליזום שיחות בנושא. היא זכאית לתקופה של רגרסיה - או במילים אחרות תקופת אבל.
אם עוד חודש חודשיים זה לא עובר אז שווה לפנות לעזרה מקצועית.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם ישרים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
