ילד בן 9.5 בורח לדמיון

מיה,ראשית הייתי שואלת אותו למה הוא לא רוצה משחקים אחרים. מעבר לזה, אולי הדרך לפתוח אותו למשחקים אחרים, זה לשחק איתו את המשחקים הללו? למשל לשחק איתו בלגו ואח"כ אולי לצרף עוד אנשים למשחק, אולי את אבא או אחים אם יש, ולפתח את המשחק. וגם הייתי מצטרפת למשחקי הדמיון שלו ולוקחת אותם למקומות שהוא לא החליט אותם. להיות דמות אחרת שמקשה עליו מידי מעם. פעולות כאלו יכולות להראות לו ששיתוף אחרים במשחק עושה את המשחק מעניין יותר וגם (אם תציעי משחק שאינו מכיר) יפתח אותו לדברים אחרים.
אם הוא מסרב לשתף פעולה ניתן גם לומר לו כי תשחקו חצי שעה (שימי שעון) ואח"כ הוא יכול להנות מחצי שעה של טאבלט. לפחות בהתחלה זה ידרבן אותו.

קודם כל תודה על המענה המהיר. כנראה אנחנו צריכים להיות יותר אסרטיביים, במהלך החודשים האחרונים הרכבתי יחד איתו דגם בלגו - נראה לי שאני נהניתי יותר, הייתי ממש צריכה "להושיב" אותו ולגייס אותו לעניין... הרגשתי שזה קצת עונש בשבילו, אבל ננסה משחקים אחרים . בעניין הדמיון, מידי פעם אני משחילה שאלה בהתיחסות למשחק שלו כמו: "מי נפגע מהחרב?" , "זה היה הדרקון הרשע שקפא?" וכו... וזוכה לתגובה: "אני בדמיון!" וכשאני עונה "אבל זה נראה לי מגניב/מסקרן אני רוצה גם להשתתף לפעמים" הוא פשוט מתעלם וממשיך....

ככה הוא גם משחק עם החברים שלו? או שאותם הוא מסכים לצרף לעולם הדמיון שלו?

הוא לא בדמיון עם חברים. כאשר נפגש עם חברים משחקים יחד במחשב, כדור, לגו, עורכים "ניסויים מדעיים", דמקה,שחמט וכו... הדמיון נראה לי כמו אזור הנוחות שלו, לדוגמא כאשר חוזר מיום ארוך בביהס וצהרון ואני מנסה לנהל איתו שיחה של יותר מאיך היה היום שלך? והכל בסדר? הוא אומר: "אמא, בואי נדבר אח"כ, אני רוצה להיות קצת בדמיון..." לפעמים אפילו מקדים הצהרה לשיחה, נכנס לרכב או הביתה ומכריז "אני בדמיון!" שזה מתפרש על ידי כ: "תניחו לי עכשיו" אולי אנחנו מפרשים זאת לא נכון?

נראה לי שתניחו לו, גם אנחנו צריכים לפעמים לשתות קפה בשקט או לקחת אויר בכל דרך אחרת. זו הדרך שלו לעשות את זה. אם הביטוי מפריע לכם בקשו ממנו לשנות את זה ל"אני צריך קצת שקט עכשיו".