האם כדאי ללכת לטיפול?

דינה שלום, השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם הילד סובל? אם הוא סובל אז רצוי לעזור לו. לא תוכלי לשנות את העולם והוא צריך עזרה להתמודד עם המציאות כמו שהיא. בדיוק כמו שאת יודע כיצד מותר/אסור לדבר עם הבוס שלך, או איך נכון לדבר עם אנשי שרות או עם הקולגות שלך בעבודה (ולכל אחד מאלו תדברי שונה). הוא צריך ללמוד את הדברים. רוב הילדים לומדים את זה באופן טבעי, אבל יש קבוצה של ילדים שצריכה קצת עזרה (קבוצה גדולה כזו).
בסופו של יום זה אולי ישפר לו את החוויה של בית הספר, ויעזור לו בהמשך החיים.
אבל שוב - אם הוא לא חש סובל או עם קשיים, יהיה קשה לגייס אותו לטיפול בכל מקרה.
אגב, יש כל מיני קבוצות חברתיות מונחות שמלמדים את כל הדברים הללו בצורה של חוג.

תודה רבה על תשובתך. אבל איך אוכל לדעת בדרך עקיפה אם הוא באמת סובל? הוא אומר שהכל בסדר והולך לבית הספר עם חיוך וחוזר עם חיוך.
בבית אם לא מצליח לו משהו כמו שהוא רוצה הוא מגיב באגרסיביות. למשל כלפי הכדור שלא נכנס לסל בזמן שהוא רוצה או הנייד שלא זז בקצב שהוא רוצה. מאוד קשה לדובב אותו לדבר ולספר. כבר מגיל קטן הוא לא אהב לספר איך עבר עליו היום. מבבחינתו מה שהיה מת ועכשיו הוא בפאזה אחרת, ממשיך הלאה.

לעניין החברתי - הייתי מסתכלת. האם חברים מתקשרים? האם חברים באים? האם הוא מצליח לשחק עם החברים לאורך זמן? הייתי מתבוננת מה קורה בינו לבין ילדים אחרים במסיבות כיתה וארועים של הכיתה. כל אלו הזדמנויות לראות אם הוא מצליח ליצר קשר חברתי עם אותם ילדים לאורך זמן. אם אין לו קשרים חברתיים , צאי מנקודת הנחה שהוא סובל. הוא רוצה את זה. יתכן והתגובות ה"אגרסיביות" שאת מתארת זה תסכול מחוסר יכולת להבין עד הסוף את המצופה ממנו בסיטואציות שונות. יתכן וקצת עזרה תסדר את העניין.
לגבי התגובות שלו בבית, שוב יתכן וזה ביטוי לתיסכול פנימי מצטבר שלו.
ועוד הערה קטנה - מעט מאוד ילדים ועוד מעט יותר בנים מספרים מה עובר עליהם. זה נובע מהרבה סיבות בין היתר אין להם את המילים וההבנה לתאר את מה שהם מרגישים. לכן טיפול מוציא את זה מהם בדרכים עקיפות, דרך משחק או פעילות אחרת. נסי לומר לו כי את תשמחי אם הוא יספר לך מה קרה בבית ספר, ואת שם בשביל לשמוע. וחכי עד שהוא יבוא לספר. אין הרבה סיכוי שבזמן שאת פנויה לשיחה הזו הוא גם פנוי ריגשית.