פעוטות רגישים מאוד נרתעים מילדים

שלום
בניי התאומים בני כמעט שנתיים, חייכנים עדינים, שמחים, גדלים בבית איתי. י שלי מספר שאלות:
1. לאחרונה הוא ואחיו נרתעים מילדים אחרים בגינת שעשועים, אחרי שבמשך שנה וקצת הזחלו לכל אחד בשמחה ובידידותיות, ליטפו וחייכו לילדים כמו לגדולים. כרגע - רק מילדים הם נרתעים. אני חוששת שזה בגלל שהם לא רואים הרב הילדים (בממוצע פעמיים בשבוע), ושנית - משהו בי מאוד מתוח במפגש עם ילדים זרים, אני חוששת שילדים אחרים יגידו להם משהו רע (וזה קורה לפעמים) או ידחפו אותם ממתקן (כנל), ואני חוששת שאני משדרת מתח, גם כשאני משתדלת לתווך ולחייך. מה שקורה זה שאם ילד אחר מגיע למתקן שהם נמצאים בו הם פשוט נסוגים. בחלק מהמקרים אחד מהם פשוט בוכה ואני זו שצריכה לבוא ולהגיד לו זה בסדר היית פה קודם אתה יכול להמשיך. למרותש בבית בריבים ביניהם הם מתמודדים יפה, יוהוא הרגי שיותר- דווקא בבית מכסח את אחיו, לוקח מה שבא לו ולעיתים גם בוכה בריב אבל זה החריג. מה עושים? או שייתכן והם נתרעים מילדם אחרים באופן טבעי למרות ש בעבר לא? אני אמוד לא רוצה לזרות בהם פחד ומצד שני באמת חוששת מחוויות קשות שייחרטו בהם. לא מזמן ילדה אחת מש השפיטה את הרגיש מביניהם, צרחה עליו שיזוז כי זה לא שלו, וזה שהגבתי לה לא עוזר לעלבון שלו. אשמח לדעת איך להתנהל איתם ועם ילדים אחרים.

2. אחד מהם, רגי שמאוד מאוד מאוד. נעלב כשאני אומרת ":לא" אבל נעלב באמת אל כמניפולציה, העיניים מתאדמות והוא חונק בכי, או כשאני רמימה קול לצערי לפעמים, הואילד מאוד נח מאוד! לא מתנגד, מסכים עם הכל, סקרן, וכוא בלי מאוד לראות כמה הוא נפגע מדברים שאחרים לא (ואחיו לא). לפעמים אני חושבת שזה טוב מדי פעם לצעוק ולכעוס ולהגיד לא כדי שילמד שזה בא יחד עם שמחה ואהבה וחום, ולכן אני מרשה לעצמי. מצד שני אני מרגישה שזה חזק עבורו. האם אניצריכ הלהיות בשאיפה יורת מאופקת או שזה חיובי דווקא שיראה אותי כועסת ? הוא באמת ילד נח כך שזה די אפשרי להיות רוב הזמן בנינוחות איתו, השאלה שלי מגיעה מההיבט ההתפתחתי, מה תורם יותר לפעוט- אמא יציבה מאוד ולא צועקת כמעט בכלל או שיכיר גם את זה כדי שיד עלהתמודד בעתיד?

תודה גדולה.