ילד בן 10 - אמירה "אני אתאבד"

קרן הי, ראשית את יכולה להבין שמהמקום שבו אני נמצאת אני לא יכולה לעולם להעריך האם לילד יש כוונות אמיתיות או לא. כאשר ילד אומר דבר כזה צריך לקחת את זה ברצינות ולקחת אותו לבדיקה או פסיכולוגית (אצל פסיכולוג קליני מומחה) או פסיכיאטרית. אני יודעת שזה נשמע לא נעים ואף מפחיד אבל יש צורך לדבר עם הילד באופן ישיר על האמירה שלו ולבדוק אותה עד כמה עמוק היא הולכת. אם את לא רוצה רישום של זה לפכי למשהו באופן פרטי. חשוב גם שהילד יבין את עומק האמירה שלו ושיקח אחריות על מה שהוא אומר במיוחד אם הוא ילד עם ADHD.
מבלי להפחית את מה שכתבתי קודם, אנשים שבאמת מתכוונים להתאבד בדר"כ אינם אומרים וזועקים את זה. מה גם שקודם לזה בדר"כ דיכאון. מי שכן מאיים בכך בדרך כלל זועק לעזרה.
כפי שזה נשמע לי הבן שלך סובל מריבאונד של התרופה ולצערי יש לכך השלכות שונות - כמו שאת כבר יודעת. לפעמים זה קשיי שינה לפעמים אכילה ולפעמים מצבי רוח. מעט מאוד ילדים מטופלים בתרופה ואין להם שום תופעת לוואי. מה שכן צריך למצא את התרופה עם תופעת הלוואי הכי פחות בעייתית עבורו וגם לנסות לעקוף אותה או לעדן אותה (אין בדברים שאני אומרת משום אמירה שצריך להפסיק לקחת תרופה - גם לאקמול יש תופעות לוואי וחלקן אפילו קשות מאלו שאת מתארת).
מה שאני אומרת זה שצריך לאולי לחשוב לחזור לתרופה שנניח מפחיתה תאבון. זוהי תופעה הרבה יותר קלה להמודדות.
בכל מקרה כרגע אתם חייבים לדבר איתו על הריבאונד שלו ולהחליט יחד מה עושים בזמן שזה קורה. נניח שבשעה שזה קורה (ויש להניח שזה שעה מסויימת ביום) שהוא הולך לחדר להרגע או שומע מוסיקה (אגב, טלויזיה ומשחקי וידאו מחזקים את הריבאונד וצריך להסביר לו את זה).
ושוב - לכו לבדיקה בנושא האמירה שלו!

תודה רבה על התגובה המהירה