התמכרות למסכים בן 9

קרן, אם זו לא שאלת המיליון דולר אז מה היא השאלה? :-). יש להניח שכל הורה (כולל אני) שקוראים את השאלה שלך רוצים לדעת את התשובה.
נתחיל מזה שכל משפחה זה קצת סיפור שונה. אין כאן תשובת בית ספר. זה מכיוון שלכל הורה יש כוחות שונים, והילדים הם שונים זה מזה. יש את אלו שיותר זורמים ויש את העקשנים יותר.
עם זאת, אני אנסה לעזור. אני חושבת שחלק מהדילמה נובעת מכך שמדובר בדור של ילדים שגדלים עם המסכים הללו. במידה מסויימת אם נקח את זה מהם, לא רק "נפגע" בחברתיות שלהם (אלו שגדולים מספיק בשביל מדיות חברתיות), אלא אולי בעתיד הטכנולוגי שלהם. הרי מצופה מכל איש היי-טק להיות בקיא בנושאים הללו. בנוסף, אין לנו ההורים הרבה דברים שיכולים להעסיק את הילדים בצורה טובה כמו מסכים, בזמן שצריך ללכת לשרותים, לבשל, להכניס בגדים למכונת כביסה ואפילו לשבת לרגע בשקט עם כוס קפה (לגמרי לגיטימי).
לדעתי, הפיתרון צריך להגיע ממקום שונה, לא מהמקום של להיות משטרה או השמת גבולות של זמנים וספירת דקות (כי הילדים מומחים בלהטיש אותנו שם).
הפיתרון צריך להגיע מלתת להם דברים אחרים לעשות. אולי בהתחלה מדובר בעבודה קשה: למצא מה יכול באמת לעניין אותם (אם זה לא באמת מעניין זה לא יתפס), או משהו שבאמת חשוב לכם שהילד יעשה (נניח ספורט). בהתחלה תצטרכו לדחוף אבל עם הזמן (ואת זה אני אומרת מנסיון אישי) הם לוקחים את הדברים ועושים אותם ואף יותר ממה שתצפי.
כמה דגשים - זה צריך להיות דברים שהם באמת אוהבים וטובים בהם. לא ללכת לחוג גו'דו והילד הוא עם קואורדינציה גרועה (בשביל לשפר). לא מדובר בחוג "טיפולי". מדובר בתחביב, משהו שנהנים ממנו. לילדים שלנו אין תחביבים, וקל להם להתפס למסך כי זה יחסית פסיבי.
דגש נוסף - אם זה משהו שהוא ערך חשוב עבורכם, נניח שהילד יעשה ספורט. תנו דוגמא אישית, אולי תקחו אותו יחד איתכם לריצה או רכיבה. קבעו את זה בסדר יום שלכם בשבוע, באופן קבוע ונסו לעולם לא לבטל.