התנהגות חריגה אצל בת 3 וחצי

שלום לדר' דורי,
יש לנו ילדה בת 3 וחצי, ילדה מאוד חכמה, דעתנית ומפותחת קוגנטיבית. היא בד"כ יודעת טוב מאוד מה היא רוצה, אבל כמעט תמיד אפשר לדבר איתה, לנהל משא ומתן, להגיע להסכמה.
בזמן האחרון (כשבוע) היא מתחילה לבכות ולצרוח ולהיכנס להיסטריה קיצונית כמעט מכל דבר שהיא מבקשת ולא מקבלת, או מדברים שמתרחשים באופן שונה ממש שהיא רוצה או ציפתה.
דברנו איתה, הסברנו שהתנהגות הזאת לא יפה, לא מקבולת עלינו, שאנחנו מבקשים דברים יפה ולא בצעקות וכו'.
לפני יומיים אמרתי לה שהיא לא תקבל את מה שהיא מבקשת אם זה בבכי ובצעקות, ואם תבקש יפה - אז נקשיב ונחשוב אם כן או לא. אין לי ספק שהיא הבינה.
היא ילדה ראשונה, מאוד קשורה אליי (אמא). כשהתחלנו לנתח - ההיסטריות הקיצוניות מתפתחות בעיקר איתי. וא"כ מאוד חשוב לה שאני אחבק/אסלח, הוכלכת אחרי כמו זנב... היא גם נשארת צמודה אליי במהלך כל הקונפליקט, אבל צועקת, בוכה, מושכת בגדים, בועטת בדלת אם אני מניסה להיכנס לחדר (מרוב עבצבים וישאוש וצעקות) ולסגור את הדלת.
לא היו שינויים רציניים בחיי יומיום בתקופה האחרונה. בגן לדברי הגננת הכל בסדר, היא פורחת ונהנת שם (גם רואים את זה כשבאים לקחת אותה - ממשיכה לשחק עד הגרע האחרון). אני נוטה להאמין לגננת, השנה היא ממש פורחת בגן, נפתחה מאוד עם הסביבה (לפעמים לוקח לה קצת זמן להיכנס לעיניים, היא מאלה שבהתלחה מתבוננים מהצד וא"כ לאט לאט משתחררים).
אני פשוט לא מבינה מה עובר על הילדה. המבצים האלה נגמרים בזה שגם אני/אבא מאבדים שליטה ומתחילים לצעוק עליה, לכעוס, לדרוש שתלך לחדר להירגע.
לא ידעת אם הצחלתי לתאר את מה שקורה במידה מספקת, מקווה שכן.
יש לך השארה למה זה פתאום קורה ואיך אפשר להגיב או מה לעשות כדי לשבורר את המעגל הזה של בכי, צעקוב ועצבים?
בתודה רבה מראש וסליחה על אורך הפוסט.