מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- איזה טיפול מומלץ, אם בכללנועה06/07/2017
שלום, אשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא. הבן שלי בן 6 וחצי, כשהוא מאוד שמח, מתרגש או נבוך הוא מתחיל לעשות פרצופים ולנופף בידיים באופן חריג יחסית, הוא כאילו לא יודע מה לעשות עם עצמו אז הוא עושה פרצופים ותנועות.
לילד יש קושי בדיבור והוא מטופל אצל קלינאית תקשורת מגיל קטן. הוא מדבר ומתקשר מעולה עם ילדים אחרים אבל זה דורש ממנו יותר מאמץ. אני חושבת שאולי בגלל שהדיבור לוקח לו יותר זמן ומאמץ אז ברגעים כאלו הוא ישר מביע את עצמו בנפנוף ידיים והבעות פנים במקום לדבר.
האם זה משהו שמצריך טיפול ואם כן איזה? אולי טיפול רגשי?
אני חוששת שבשלב מסוים, במיוחד בבית הספר יצחקו עליו בגלל זה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר נפנופים בידיים
ד"ר הלית דורי07/07/2017נועה הי,
נפנופים בידיים, פרצופים וכל הדברים הללו הינם פחות אופייניים לילדים מעל גיל 6. הם בדרך כלל (ויש להניח שלא תמיד, אבל אני עונה על המצב הממוצע, כי ככה זה בפורום כזה) מאפיינים שתי קטגוריות של ילדים: ילדים עם טיקים (יתכן כתוצאה מחרדה) או כחלק מהאפיונים של ילדים עם בעיות תקשורת. זכרי כי אני ממש לא מכירה את הסיפור שלכם, ואת הילד.
בעיקרון אם זה לא היה אף אחד מאלו, הרי שלדבר עם הילד ולהגיד לו שיבחר דרך אחרת להראות התרגשות, היתה עוזרת. מה גם שבטוח שהלחץ החברתי היה מגביר את הרצון שלו לשנות בעצמו את ההתנהלות הזו.
בשני האופציות האחרות שהצגתי הרי שראשית צריך לא להלחץ, זה לא עוזר ואולי אף מחמיר את הסיטואציה. אם זה טיקים אז צריך לטפל בחרדה שמובילה לזה ואולי לשקול היפנוזה.
אם זה קשיי תקשורת אז קשה לשנות את המצב, אולי על ידי חיזוקים.
בכל המקרים הייתי קודם הולכת לעשות ברור מה המקור. כמו שאת מבינה לכל סיבה יש טיפול שונה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם את נשמרת מפני דלקת נרתיקית?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
