יחסי משפחה מורחבת

בתי, ילד לא אכלנית, בלשון המעטה.
היא ינקה כמעט בלעדית עד גיל שנה (סרבה לבקבוק או לכל אוכל מוצק).
ההורים של בעלי, בכל הזדמנות, מאשימים אותי בכך שהיא לא אכלנית כי מגיל קטן הייתי צריכה לתת לה בקבוק כתוספת (מה שאני מתנגדת לו).
כשבתי הייתה קטנה יותר כמובן שזה היה משמעותי יותר, יומיומי וגרם ליחסים עכורים.
כעת, אני בהריון שני וכבר התחילו ה"נדנודים" ושוב מסכת אשמות כמו: הקטנה לא אוכלת בגללך, תתנהגי אחרת עם התינוקת הבאה, צריך בקבוק מהיום הראשון וכו'.
יצויין כי הלחץ הזה גרם לי לעשות הרבה טעויות עם בתי, ובין היתר ובעיקר, האכלה תוך הסחות דעת...מה שלדעת הרופאים הוא זה שגרם לבעיה ומה שמכעיס אותי כי הלחץ לעשות את זה נבע מהם.
הבעיה שלי היא לא כיצד לנהוג עם בתי אלא עם הוריו של בעלי, שכן איני רוצה שמערכת היחסים תחזור למקום של האשמות וכעס הדדי...שהיה קיים ברקע גם כשלא בוטא מילולית וגם כשבוטא.
כיצד עליי לנהוג?
כיצד עליי לשמור על קור רוח שכן רק שאני שומעת על הנושא ה"פיוזים" שלי מתעוררים.
אגב, כל ההסברים, הכתבות והמאמרים שהראתי להם בנושא פשוט "יצאו מהאוזן השניה".