תלות ילדים בסבא ובסבתא

אני בת 21 וגרה עם הוריי, בשנתיים האחרונות שתי אחיותיי הגדולות (34, 32) עברו לגור בקרבת בית ההורים. לכל אחת יש ילדים משלה והן נשואות. העניין מתחיל בכך שאת רוב הזמן עם הילדים הן מבלות בבית הוריי:
תחילה היו ביקורים של אחרי הגן, אלו התארכו לביקורים של להישאר לארוחת ערב ואלו התארכו עד כדי מקלחת ואמי הולכת להשכיב את הילדים לישון בבתיהם. זה קורה כעת באופן יומיומי. כמובן שכל הדברים הללו מוטלים על אמי והיא עושה זאת באהבה - סבתא למופת. (:
עם זאת אני שמה לב לדפוסים אצל הילדים (3 ו-2) שמעט מדאיגים אותי, בעיקר פיתוח תלות כלפיי אמי כאילו היא תופסת את מקום האם בחייהם (בוכים כשהם נפרדים מאמי בעוצמה גדולה יותר מפרידה מאמא/אבא, מתעקשים שהיא תשחק איתם ותקרא להם סיפורים, עוקבים אחריה ברחבי הבית, מקשיבים רק לה כשהיא מעירה להם). מובן לי שיש דברים שהם באמת טיפוסיים ורגילים בקשר שבין סבתא לנכדיה אך העניין די צורם לי. אמא שלי דוגלת בשיטה שהיא הסבתא ותפקיד חינוך הילדים אינו שלה אלא של ההורה - ואני מסכימה איתה לחלוטין - אך לעתים נראה כי ההורים מפילים את אחריות החינוך על אמי.
האם יש לתת לילדים תא משפחתי בה הסבא והסבתא אינם תופסים את מקום ההורה? או שאני מגזימה? האם זה בריא לבלות כל יום עם הסבים ולא לבד עם ההורים?