מקוה שתוכלו לעזור לי

שלום לך.
הרגשתך מובנת לי מאוד. בעצם, למעלה משבע שנים השאלת את עצמך לאחרים: לילדים, לבית לבעל. אני מתארת לעצמי שאת רוב היום את ממלאת במילוי צרכים של אחרים, האהובים עלייך. לא תמיד "בא לנו", האימהות, להכין כריכים בבוקר, לשחק עם הילדים אחה"צ, להסיע לחברים ולחוגים, לעשות כביסה לבשל וכו', אך רוב היום שלנו מתמלא במטלות אלו. זה תהליך שוחק מאוד.
ראשית, הייתי מציעה לך לבחור פעילות שאת אוהבת (ספורט מסויים, מלאכת יד, חוג קריאה וכו')ולהקדיש לה שני בקרים בשבוע, אפילו אם "הבית מחכה". (הוא ימשיך לחכות תמיד).
בנוסף, הייתי ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע למספר פגישות ייעוץ, על מנת לנסות להבין ביחד מה קרה דווקא כעת שהשחיקה והעיפות עלו על פני השטח, וכיצד להתמודד עימן בצורה הכי טובה שניתן.

פניתי לעזרה דרך העיריה, יש לי פגישה רק בעוד חודש וחצי בערך..
העניין הוא שאנילא רואה פתרון ממשי לבעיה, אני תמיד אמא, אשתו, עקרת בית וכו'.
זה לא הולך להשתנות..
כמה שאני אוהבת את הילדים , אין ליכוח אליהם , לא מעניין אותי הסיפורים שלהם..
מבחינה חברתית שלי גם לא להיט.. ככה שבכלל אני נגמרת מבפנים.
ובעלי אם הוא רואה אותי עייפה אז הוא אומר לי שאני עייפה מלא לעשות כלום. הוא בעצמו ראוה בסופ"ש כמה זה קשה עם הילדים.
יש לנו מועד לפגישה זוגית גם דרך העיריה בעוד שבועים (הוא אמר שיסכים לבוא, אנימקווה)
בכל אופן תודה שניסית לעזור..