2 שאלות בנושא התנהגות

נראה שהבת שלך אכן בוחנת גבולות. זה שלב שיכול להיות מאוד קשה להורים, אבל למעשה זה שלב התפתחותי חשוב.
אני מאמינה שכאשר אומרים לילד "לא" , חשוב מצד אחד להתעקש על כך ולא לוותר, ומצד שני לתת לו אלטרנטיבה. שילמד מה כן מותר לו. שיתעל את הרצון שלו, את הסקרנות שלו למשהו דומה שמותר.
מאחר שזה מאוד קשה להגיד לא, ולא ולא ולא כל היום, ולעבור ממבחן אחד לאחר, לדעתי חשוב למיין את הדברים ה"אסורים", ולהתעקש על אלו המהותיים באמת. אני מזמינה אותך לחשוב (עם עצמך ו/או עם בן זוגך) על כך.
אני כותבת זאת מאחר ובאותה הפניה הצגת שתי סיטואציות שונות במהותן. התעסקות עם חשמל וזריקת אוכל על הרצפה. לגבי שתיהן כתבת " היא עושה דברים שאי אפשר להתפשר עליהם" .
דעתי האישית היא שחשוב יותר להתעקש על הראשון מאשר על השני. יתכן מאוד שזריקת האוכל נעשית כתוצאה מהתגובה שלך לפעולה. אם לא תתיחסי לזריקת האוכל כלל, ותחזקי את הפעמים שהיא אוכלת יפה (מבלי לציין את נושא הזריקה), אני מאמינה שהיא תפסיק.
בהצלחה
רינת - מטפלת במשחק ([email protected])

בני בן שנה +8 ואני יכולה לספר שגם הוא אוהב מאוד לגעת בחשמל, זה מסקרן אותו מאוד החורים שם ובמיוחד בגלל שזה אסור לו אז הוא מנסה את גבולותיו. אני הייתי לוקחת אותו משם אבל מצאתי פיתרון אחר ישנם מכסים שנכנסים לתוך השקע ואז אין שום פחד רכשתי אותם וכאשר שמתי אותם (קשה מאוד להוציא אותם והם עלו לי 5 ש"ח ל- 6 שקעים) בני כבר לא התעניין בשקעים יותר, מעבר לזה הוא ממשיך לגעת בכל מיני דברים שאסור לו כמו כפתורים של הטלויזיה. אני מתעקשת ומזיזה אותו משם גם אם זה אומר 30 פעם אני אקח אותו ואסביר לו כל הזמן. לגבי הזריקה של האוכל גם בני היה עושה זאת , ובאמת שמתי לב שכאשר אני לא מתייחסת הוא מפסיק ואני משבחת אותו על כל ביס שהוא לוקח ואוכל יפה ומציינת תמיד שהוא ממש אוכל יפה ובנימוס עם כפית וכדומה. עוד רעיון מעולה, שימי שעוונית מתחת לכסא האוכל שלה וכך לא תצטרכי לטרוח ולהתעסק יותר מדי עם הניקיון של האוכל שהיא זורקת, ופשוט תשחקי אותה שזה לא מפריע לך ותתעלמי ואני מבטיחה לך שזה עובד.
פסיכולוגיה הפוכה....בהצלחה...

ערב טוב רותם.
ראשית, אני מתנצלת שחל עיכוב מה בתגובה שלי.
ביתך נמצאת בתחילתו של תהליך הספרציה-אינדיוידאוציה. הווה אומר: אם עד היום היא ראתה את עצמה ככל יכולה וכמרכז העולם ואתכם, ההורים, כשלוחות שלה, עם התפתחות הקוגניציה שלה היא מתחילה להבין את היותה יישות נפרדת והיותכם יישויות נפרדות בעל צרכים ורצונות משלכם. ידיעה זו מביאה עימה בדיקות חוזרות ונשנות של הכוח והיכולת שלה ושל הנפרדות שלה. בשפה עממית זוהי תקופה שנקראת "גיל שנתיים הנורא". הוא נחווה כנורא כי זו תקופה בה הקונפליקטים מועצמים, וזו תקופה שתחזור על עצמה, בוורסיה שונה בגיל ההתבגרות. עם זאת, לעניות דעתי, זו לא תקופה נוראה אלא דווקא תקופה מאוד חשובה. תקופה בה הילד מגלה את מקומו וכוחו בעולם וכן את עצמאותו ונפרדותו מהדמויות החשובות לו. אלו אבני יסוד לבניית חיים רגשיים תקינים.
ואחרי ההסבר הארוך, אפשר לתת כמה עצות, מתוך ההבנה של התהליך שעובר על הילד. עצה ראשונה היא לבחור את הגבולות שחשובים לכם, ולדבוק בהם בעקביות. מלבד דברים מסוכנים, לגביהם יש להיות עקביים ב"לא נוגעים....לא קופצים...לא לקוחים לפה..." הורים רבים בוחרים עוד גבולות בבית שלהם: לא אוכלים יותר ממתק אחד ביום; מצחצחים שיניים כל בוקר וערב וכו'. לגבי הגבולות הללו: להסביר לילד בשעה נוחה ושקטה, ללא קונפליקטים את הגבול ואת הראציונאל. למשל: אנחנו אוכלים כל יום רק ממתק אחד בגלל שממתקים זה מאוד טעים וכייף לאכול (ולכן ה-1) אבל זה לא בריא ומזיק לשיניים". אפשר גם לשאול את הילד לדעתו ולתת לו קצת לשאול ולדבר על כך. על כל גבול ששמים, יש לקחת בחשבון בדיקת גבולות ולכן חשוב מאוד להיות עקביים במשך תקופה מסויימת לפחות. גם אם הילד משתטח על הרצפה בסופר, מול כל השכונה כי הוא רוצה ממתק שני, לא לוותר. אם מוותרים, הילד"ילמד את השיטה" ויפעיל אותה בכל פעם שגבול אותו הצבתם לא ימצא חן בעיניו.
דבר שני שכדאי לעשות זה לתת אלטרנטיבה לאיסור: אני אל מרשה לשים את היד בחשמל כי זה מסוכן. אבל, נראה לי נורא כייף לחבר/להרכיב משהו למשהו, אז קניתי לך משחק הרכבה נחמד. או"אני לא מרשה לקפוץ על המטה כי זה גבוה ומסוכן, אבל בואי נקפוץ יחד על הרצפה. את יכולה גם על גל אחת?"
לסיכום:
גבולות
עקביות
אלטרנטיבות.
חשוב מאוד לזכור שילדים מחפשים איפה הגבול, וככל שהורים מותחים אותו יורת ומרשים יותר דברים, ילדים יחפשו את הגבול רחוק יותר (וזה לא תמיד יובי). לגבולות יש תכונה שומרת ומארגנת - וזה מאוד חשוב לילד.
שיהיה בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית