זקוקה לעזרה - מיואשת!

שלום,

אני אמא לשני ילדים מקסימים. הגדול בן שנתיים וארבעה חודשים והקטנה בת 10 חודשים. עד בערך לפני חודשיים, הקנאה של הגדול בקטנה היתה בגדר הסביר. לפני חודשיים החלה החמרה שמתבטאת במכות לקטנה (משיכות שיער, דחיפות, יושב עליה וכו') וגם לנו (שריטות, מכות, לפעמים נשיכות). אני בדרך כלל מאד סבלנית ואני יודעת שזה שלב שצריך לעבור אותו, אבל עדיין, ההתמודדות היא קשה ביותר.

אני מרגישה שאני כל הזמן ב-stress. לא יכולה להשאיר אותם לבד למשל בסלון ולגשת לרגע למטבח. אפילו לא לרגע. אם אני הולכת אני מסתכנת בכך שהוא יחטיף לקטנה.

אני חייבת לציין שהבן שלי הוא ילד מקסים. נשמה טובה. חכם, ילד מאושר ושמח שכל הזמן החיוך על פניו. הוא נבון ונראה כי האינטיליגנציה הרגשית שלו גבוהה, כבר מגיל קטן. אבל כנראה שבקנאה בין אחים זה פשוט לא עוזר.

אני מודעת לכך שהוא בעצמו עדיין תינוק ומשתדלת לא להגיד לו "אתה גדול" ו"היא קטנה". אני משתדלת לתת לו את כל תשומת הלב שרק ניתן, אבל עם שניים כאלה קטנים זה מאד קשה. מה גם שהוא יכול להיות שקוע במשחק וברגע שהיא תשחק במשהו אחר לידו הוא ירצה לשחק במשחק שלה. אני מאד משתדלת להפריד ביניהם בזמן המשחק ואני גם אומרת לו "אני אדאג לזה שהיא לא תפריע לך לשחק". מצד שני אני גם אומרת לו שצריך לשתף, ושהיא רוצה לשחק איתו, ושהוא חכם ויכול ללמד אותה וכו'.

אבל כל הדיבורים "החכמים" לא עוזרים. וכשזה נמשך ונמשך, אני מרגישה שהסבלנות שלי פוקעת ואני נהיית עצבנית. זה כמובן יוצא עליו במובן שאני מרימה את הקול (למשל אני צועקת עליו שיעזוב את השיער שלה - וגם זה לא עוזר), אני לוקחת אותו לחדר שלו לעונש ושמה אותו שם לשתי דקות תוך שאני מסבירה לו למה אני מושיבה אותו שם. אחרי שתי דקות אני באה לקחת אותו ומסבירה לו שוב ואז הוא מבקש סליחה. אני מיד עוברת הלאה ואומרת לו "יאללה, בוא נלך לשחק".

אני מרגישה שכשהוא ממשיך וממשיך ומרביץ לה ולי, אז אני מאבדת את הסבלנות ונראה לי שאני עושה טעויות.

מצד שני אני לא יודעת איך עליי לנהוג במצב הזה.

כמה אפשר להישאר רגועים ובשלווה ולהמשיך "לחטוף"? גם כשאני מסבירה לו שזה כואב לי ולא נעים לי (או לאחותו) ושהוא לא היה רוצה שיעשו לו את אותו הדבר, זה לא עוזר.

אשמח לקבל עצות פרקטיות ודוגמאות של מה להגיד ואיך לנהוג.

האם זה נכון להעניש? ואם כן, מה הדרך הנכונה ביותר?

המון תודה על העזרה!