מצוקה חברתית לילד בן 12

בני בן 12.
מגיל מאוד צעיר סבל מבעיות חברתיות קשות.
טופל בטיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ומאמנים מסוגים שונים - ללא טיפול תרופתי כלל.
בגיל 10 התחיל טיפול בקבוצה למיומנויות חברתיות שעזרה לו מאוד. הבעיות החברתיות נפתרו כמעט ב-100%, הילד פרח והיה מאושר.
בקיץ עברנו דירה לעיר אחרת, הוא הגיע לכיתה חדשה מלא בביטחון עצמי ואכן רכש לעצמו די במהרה חברים חדשים.
על פניו חשבתי שהכל בסדר...
לפני כמה ימים הוא שוחח איתי וסיפר שהוא "לא אוהב את עצמו", כששאלתי למה, הוא הסביר שבכל יום קורה לו מס' פעמים שהוא עושה משהו או אומר משהו ומיד מתחרט על כך כי מבין שלא היה צריך לנהוג כפי שנהג.
הוא טוען שאינו מצליח לשלוט במה שעושה על מנת שלא לעשות דברים עליהם יצטער (ממש אחרי כמה שניות).
הוא טוען (בעצמו) שלפעמים אינו מבין את הסיטואציה הרגשית שבה נמצא הילד שמולו ולכן מגיב בצורה שאינה תואמת את המצב.
בסוף השיחה הוא בכה וביקש את עזרתי.
מיותר לציין שנדהמתי מהבגרות ומההבנה של המצב וכמובן שהבקשה לעזרה מעידה על מצוקה אמיתית.
על פניו, לא נשמע לי שהמצב מסובך, הוא מבין שיש לו בעיה, רוצה לפתור את הבעיה ומבקש עזרה.
העניין הוא שאיני יודעת אילו כלים לתת לו.
הוא ילד שעבר המון טיפולים ולכן כשהצעתי לו שנעשה שיחה עם מטפל הוא דחה על הסף ואמר שיסתדר בעצמו.
אשמח לקבל עצות!