דמיון מוגזם ואובססיביות

שלום,
בני בן שנתיים וחצי. מגיל שנה וקצת, כשהמילים הראשונות שלו היו פרה ואריה, שמנו לב שיש לו אהבה מיוחדת לבעלי חיים והוא מאוד נמשך אליהם. ככל שהזמן עבר העניין התגבר , הוא למד את כל שמות בעלי החיים ואת הקולות שהם עושים , ראה אותם ברחוב, בטלוויזיה ובספרים ונורא התלהב מהם בכל פעם. אנחנו חשבנו שזה נורא מתוק ושמחנו שהוא כזה כי גם אנחנו אוהבים בעלי חיים וזה היה מקסים לראות מהצד. ככל שהזמן עבר והמודעות שלו גברה, האהבה לבעלי חיים הפכה למן אובססיה. אם זה כשליטף כלב בגינה ואז הכלב הלך אז הוא בכה ברמות היסטריות ומאוד מוגזמות והיה נורא קשה להרגיע אותו, אם זה עם המשחקים שלו בבית שהוא מתעניין רק בכאלה המשלבים חיות או בובות של חיות (לא מתעניין בכדור , לא בקוביות, לא במתקנים בגן השעשועים או כל משחק אחר שלא קשור לחיות כמו בני גילו), אם זה כשקוראים לו ספר שלא קשור בכלל לבעלי חיים והוא שם לב לתמונה מזערית של ציפור שיש על הכריכה שלא קשורה לסיפור והשיא הוא שהוא לוקח עצמים שונים ומדמיין שהם בעלי חיים (כמו חגורה של מכנסיים שהוא טוען שהיא נמר וכמו משקפי שמש כחולים שהוא טוען שהם טווס). בעלי חיים הם פשוט כל עולמו וזה נראה כאילו אין מקום לשום דבר אחר, לא ניתן לעניין אותו בשום פעילות שלא קשורה בבעל חיים כזה או אחר, גם כשהוא הולך לגינה הוא מחפש את החתולים או הציפורים ואינו מתעניין במתקנים כמו שאר הילדים שנמצאים שם באותו זמן. הוא יכול במשך שעה רק לרדוף אחרי ציפורים. בשלב הזה של היום זה כבר נורא מעצבן אותנו ואנחנו הרבה פעמים מנסים לקשר אותו חזרה למציאות ולהדגיש שזאת חגורה ולא נמר או שאלה משקפיים! ולא טווס. יש לציין שכאשר אנחנו מדגישים את האמת בפניו, הוא כן מבין אם לא אחרי פעם אחת אז אחרי כמה פעמים. אנחנו מאוד מודאגים ועד היום לא התייעצנו עם אף גורם מקצועי אבל לאור העובדה שהזמן עובר וזה לא משתנה, אנחנו שוקלים כבר כן לעשות זאת. אשמח לחוות דעתך.
תודה רבה .