הצילו.........

שלום לך.
עייפותך וחוסר סבלנותך מובנות וטבעיות מאוד!!!!!!!!!!!!!! החודשים הראשונים לאחר הולדת הילד השני הם חודשים עמוסים וקשים, הדורשים הסתגלות והתארגנות מערכתית לא פשוטה. דומה הדבר להגדלת מכסת העבודה במפעל ללא הגדלה בכוח האדם. לכן, תני לעצמך להיות בעומד והעייפות ודעי שזה משתפר עם הזמן.
לגבי ביתך הבכורה: גם עבורה השיוני לא קל. מהיותה הילדה האקסקלוסיבית שלכם היא הופכת לילדה שאמורה לחלוק בכם (ובעצם בכל שהיה רק שלה) עם ייצור שהיא עדיין לא קשורה אליו ולא אוהבת אותו. ראשית, הייתי מתייחסת לכך. הייתי אומרת לה משהו בנוסח: "פעם, לפני ש-X נולד היית רק איתנו. שיחקנו רק איתך, אכלנו רק איתך, קילחנו רק אותך וכו'.עכשיו אנחנו משחקים/ מקלחים/ מאכילים גם אותך וגם את X. לפעמים אנחנו לא יכולים להיות איתך כמו פעם כי X לא יכול לעשות שום דבר לבד. הוא לא יכול לאכול לבד, אז צריך לתת לו בקבוק, והוא לא יכול להתלבש לבד וגם לא להתקלח לבד ואפילו עדיין לא להירגע לבד ולשחק לבד בחדר ואנחנו צריכים להיות איתו הרבה. יכול להיות שזה גורם לך להיות עצובה וכועסת". הידיעה של הבת שלך שאת יודעת מה עובר עליה יכולה להקל עליה מאוד. ובנוסף, לתת לה אופציה לדבר על הכאב ולא "להתנהג" אותו.
לעצות נוספות וקונקרטיות הייתי ממליצה גם למצוא קבוצה לאימהות לילד שני לתמיכה, או להגיע למס' פגישות עם איש מקצוע, להבנה משותפת על המצב.
שיהיה בהצלחה רבה ומזל טוב.

אמא עייפה, ליבי ליבי אליך. עצם השם שבחרת לעצמך משקף את הקשיים שלך.
רציתי להתייחס לדבר אחד בפניה שלך: כתבת " היא גם לא מקשיבה לי כמה שאני מנסה לדבר איתה בנועם ולהסביר לה."
אני חושבת שלידת אח (בעיקר ראשון) הינו שלב נורמטיבי אך קשה בהתפתחות של כל ילד. שלב המלווה בהרבה רגשות (מודעים ולא מודעים) שלא לגיטימיים. ואז, כשהכל בבטן, הילד כמו מתנהג את הרגשות שלו. בתך מנסה, לדעתי, להעביר לך את הקושי שלה באמצעות התנהגותה.
אבל אני מאמינה שהדבר שיעזור לה אינו שיחה נעימה והסברים. אני חושבת שלאפשר לילדה לשחק את הרגשות, ובאמצעות המשחק הן לבטא אותם, והן לעזור לה למצוא דרך להגיע להשלמה של המצב, יכול לסייע לה מאוד.
אם תרצי פרטים נוספים, את יכולה ליצור עימי קשר [email protected]
רינת - מטפלת במשחק