מדי פעם אני מתפרצת ליד הבן שלי

לצערי מדי כמה זמן, בעקבות חוסר בשינה יוצא שאני צורחת ליד הבן שלי בן כמעט שנתיים. הוא למד להשתמש בבכי ויודע לדרוש את מה שהוא רוצה, כרגע אנחנו בשלבי גמילה מהנקה והוא פשוט יכול שעות להתנגד לי ובסוף גם להתעורר בשעות נורא מוקדמות כמו 4.5. לפני כמה ימים אחרי שעה של בכי מצידו ובשילוב כעס על בעלי שלא מתעורר לעזור לי פשוט צרחתי לשמיים דייייי וגם צעקתי על בעלי. כמובן שהוא נבהל והפסיק את ההתנהגות שלו. קמנו והתחלנו את היום. מדי כמה זמן זה קורה ואני נכשלת לעצור את עצמי מלצעוק. אני אכולת אשמה, אני מתנצלת בפניו הרבה ואני חושבת שהוא מבין. בכל זאת אני חוששת לפגוע בו וליצר בו חרדה. מה ההשלכות של דבר כזה על בן שנתיים? תודה רבה ובשורות טובות