בוקר עצבני

שלום, בני בן השבע וחצי (עולה לכיתה ב') הוא ילד מקסים ונבון. הבעיה העיקרית עימה אנו נאלצים להתמודד בשנה האחרונה הינה הבקרים... אנחנו קמים בזמן (כשעה לפני זמן היציאה מהבית), אני מכינה לו את הבגדים וגם את הילקוט, את האוכל והשתיה ובכל זאת הוא עושה הכל חוץ מלהתארגן (הכל זה אומר: לתת לכלב אוכל - שלוש פעמים, לארגן בית לחילזון, לשחק משחק דמיוני עם איזה גיבור על וכו'....) כשאני מזכירה לו את לחץ הזמן ומפצירה בו להתלבש, הוא בדרך כלל אומר עוד רגע וממשיך בשלו (הרבה פעמים הוא לא אומר כלום ופשוט מתעלם). הדברים מתחילים לזוז רק כשהגערות שלי הופכות לכעס ממשי (לא לפני שניסיתי לתת לו להתמודדד לבד עם לחץ הזמן ונשבעתי שלא אעיר לו יותר). אנחנו יוצאים מהבית כשאני כועסת עד כדי שקשה לי להרגע, והוא מנסה לפייס אותי.... אני יותר משונאת את הסיטואציה.... כשמגיעים לבית הספר (או עכשיו לקיטנה) נראה שהוא ממש סובל מעצם העובדה שהוא מאחר (יכול להיות שהרבה מזה זו אני שממלמלת כל הזמן ש"זה ממש לא בסדר לאחר"), הוא נראה נבוך להכנס באיחור.... ולמרות כל זאת לא עוזרות כל השיחות שלי איתו.... שאלתי אותו הבוקר כשהיינו בדרך, איך אני יכולה לעזור לו להתארגן טוב יותר בבוקר - הוא ביקש שאקנה לו שעון מעורר, עניתי שאעשה זאת בשמחה אבל לא שם אני רואה את הבעיה.... מה דעתך???? נ.ב. (ומעניין למה דוקא בסוף), אני אגב מאחרת כרונית שנלחמת בכך קשה עם לא מעט הצלחה בשנים האחרונות....