מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- בתי בת השנה וחצי -ענת18/06/2007
בתי, ילדה רביעית במשפחה, בת השנה וחצי היא ילדה מאוד חיונית, חייכנית ואקטיבית.
אציין כי הילד השלישי במשפחה גדול ממנה בשנה, והוא רגוע יותר.
לאחרונה, מזה כחודשיים, היא רוצה כל הזמן "על הידיים" ובמידה ולא מקבלת מבוקשה - צורחת ומשטחת על הרצפה. הדבר גורם לאי נעימות אצל כל בני המשפחה ומקבל משנה תוקף לקראת השינה. היא בוכה המון - כמעט שעה כל לילה ואני פשוט אובדת עצות. אינני יודעת מה לעשות ניסיתי כל מיני שיטות וביניהם: לשבת בקרבתה, סיפור וכלום לא עוזר... ברגע שאני קמה ממנה היא צורחת(אגב, היא נגמלה ממוצץ, מרצונה החופשי בלבד, בגיל שנה). אבל גם במהלך היום - ברגע שרואה אותי/את בעלי בזוית העין מיד "נצמדת לרגלינו", והגרוע ביותר - בשעות הבוקר כאשר אני לחוצה לצאת לעבודה. בקיצור.... אני צריכה שתי עצות: האחת - איך להתנהג עמה לקראת השינה. והשניה - מה לעשות לגבי רצונה "על הידיים". אציין כי אני אמא חמה מאוד ויכולה להעיד על עצמי - די רגועה ולמרות נסיוני כאמא אינני יודעת איך לפעול הפעם.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר "תדלוק"
שרון באומל19/06/2007שלום לך ענת.
השלב ההתפתחותי בו נמצאת ביתך הוא שלב של התפתחות מוטורית דרמטית. אני משערת שביתך רכשה את כישורי ההליכה והיא מתרגלת אותם שוב ושוב. את הכישורים המוטוריים החדשים מלווה ההתפתחות הרגשית בה הילד מבין שהוא יישות עצמאית, נפרדת מהוריו. ידיעה זו היא ידיעה מאוד מפחידה עבור הילד. הילד מבין שהוא יכול להתרחק מההורה, וההורה יכול להתרחק ממנו. הילד עדיין לא מבין את כל משמעויות ההתרחקות (למשל, שגם אם לא רואים מישהו, זה לא אומר שהוא נעלם), ולכן כל התרחקות מלווה בחרדת נטישה ואובדן. אצל חלק מהילדים זה מתבטא באופן יותר חזק ואצל חלק באופן יותר חלש, וזה מאוד קשור לטמפרמנט של הילד.
על רקע זה, קודם כל הייתי רוצה להרגיע אותך ולומר לך שאחרי תקופה קצרה הצורך הזה יעבור. זה צורך טבעי ונורמאלי בגיל הזה, ובספרות המקצועית קוראים לו "תדלוק". דהיינו, הילד רץ ומתרחק, מרגיש נפרד ועצמאי, מתחיל לפחד, ובא לקבל חיבוק מאמא. לפיכך, הייתי נותנת לה את מה שהיא זקוקה לו עכשיו, על אף שזה לא פשוט.
בנוסף, אולי אפשר להסביר לה (לא פעם אחת) במילים פשוטות שאמא תמיד נמצאת, ולא הולכת, וגם כשאתן נפרדות בבוקר, את תמיד תשובי לקחת אותה וכו'.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם רומנטיים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
