ברוגז

בתי סיימה כיתה ג. בתחילת השנה בתי היתה חלק מרבעייה (4 בנות בכיתה) כאשר אחת מהן היתה המנהיגה ש"שלטה" בהן ביד רמה. לאחר חודשים שבהן כל פעם אחת הבנות היתה מוחרמת ולבדה בהפסקות על ידי שאר הבנות בהנהגת המנהיגה. בקיצור המנהיגה היתה המובילה למריבות. בתי פחדה ממנה "פחד מוות" כל פעם שהיא התקשרה בתי פחדה לענות לטלפון שמא היא תבקש ממנה משהו שאינה רוצה/יכולה. אחרי שיחות רבות בהן הסברתי לבתי כיהכוח אצלה והיא צריכה ללמוד להיות חברה טובה ולא להיות ברוגז בגלל החלטת המנהיגה ובאיזהו שלב אסרתי עליה להזמין את המנהיגה לביתנו. בחלק השני של השנה 3 הבנות בצעו ברוגז יזום והחליטו להיות אחת בשביל השניה וכך זה היה עד סוף השנה. אני חייבת שאנו האמהות רווינו נחת ששמו קץ למצבי החרם והעלבונות. העניין שבהפסקות יש מחנות של 3 הבנות מול המנהיגה וחברותיה האחרות . זה מתבטא בקללות, דחיפות, עלבונות. הסברתי לבתי שהיא לא חייבת להיות חברתה אך לא צריך לדחוף ולקלל (הדדי בין הבנות). פנתה אלי אמא מהקבוצה השניה וביקשה שנעשה מפגש עם הקבוצות ושישלימו ולא יהיו חברות רק שלא יתחילו שנה עם "מלחמות" . שוחחתי עם בתי ותשובתה" אני אשלים איתה בחיים, אחרי כל מה שהיא עשתה לי ופגעה בי איני רוצה" אני כאמא שלה אינה מעוניינת שישלימו אלא רק רוצה שיהיה להן נעים בבית הספר (התעלמות, אדישות ולא קללות ודחיפות). איך את ממללצה לפעול?