מספר שאלות על בת ארבע ובן שנתיים

שלום ריקי.
התופעה של "קריזים", צרחות ועצבים היא תופעה טבעית ונרמאלית לגיל שנתיים. (ולא סתם הוא נקרא גיל שנתיים הנורא). בגיל זה ילד מתחיל לתפוס את היותו יישות עצמאית ונפרדת ואת היותם של הוריו יישויות עצמאיות בעלות צרכים ורצונות משלהם, אשר אינם תואמים תמיד את שלו. בנוסף, הילד מתחיל לגלות את המציאות הכואבת של כוחו היחסי בעולם. את כל הנ"ל הוא בודק, בעיקר על ידי בדיקת גבולות. דהיינו, עד כמה הוא חזק ושולט, ועד כמה ההורים יילכו איתו או יעמדו על שלהם (עצמאות ונפרדות).
מילות "הקסם" לתקופה זו הינן הסבר; עקביות ומתן אופציות אחרות. בהעמדת גבול: לתת הסבר קצר מדוע את מעמידה את הגבול הזה. לאחר מכן להיות עקבית (גם אם זה מאוד קשה) ולא להישבר בתקופה של מס' שבועות למתן הגבול. (לאחר מכן ניתן להיותר יותר גמישים- אחרי שהגבול הושרש). בנוסף, אחרי שמעמידים גבול, כדאי תמיד לתת אופציות אחרות. למשל לגבי השינה: לומר לו שאת לא הולכת להיות עימו בחדר עד שהוא נרדם, כיוון ש....... ולאחר מכן להיות עקבית, אפילו אם הוא צורח לתוך הלילה. לדעתי תוך מס' ימים, הוא יבין שאת רצינית. לאחר מכן, אפשר לתת אופציות אחרות גון: את לא תהיי לידו, אבל אפשר לישון עם דובי או צעצוע אהוב אחר; אפשר להירדם עם קלטת של שירי ערש וכו'.
לגבי ביתך: על רקע הקורה עם בנך, טבעית ההתנהגות הרגרסיבית שלה. אין מה לדאוג בקשר לכך וזה יעבור.
ילדים שעוד לא רכשו שפה על בוריה, נוהגים לבטא את כל הקורה בעולמם הפנימי דרך הגוף, כיוון שאין להם דרך אחרת לבטא זאת. חשבי עלייך בארץ בה את לא יודעת את השפה, ולא יודעת איך להסביר את עצמך ולבטא את עצמך. עד כמה זה יכול לתסכל ולעורר זעם. זהמה שקורה לבנך. אין מה לעשות עם זה. בגיל שנתיים רוב הילדים עדיין לא רכשו מספיק שפה על מנת לבטא את עצמם. אבל מצאתי הרבה פעמים שזה מאוד עוזר לפחות להבין את זה.
אם את רואה שזה לא עוזר (ותני לעניין הגבולות זמן, זה לא קורה ביום אחד...) ואת גרה באזור הצפון, את מוזמנת לפנות אליי ואני אראה את הילד. נוכל לנסות להבין ביחד מה קורה איתו.
בהצלחה!
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית