ילד מיוחד

אני אמא לילד בן שבע, השנה בכיתה א'. מאז ומתמיד בני עשה את הדברים בדרך שלו וכמעט ולא הושפע ממה שהסביבה עושה. הוא יודע מה טוב לו ומתרחק ממה שעושה לו רע, בלי צורך לרצות. מבחינה מוטורית הוא אינו חזק במיוחד, יחד עם זאת היכולת הקוגניטיבית גבוהה מאוד. אין לו צורך במספר רב של חברים. לקראת בית הספר חששתי מה יהיה כשכולם ישחקו כדורגל והוא ישאר בצד. לחצתי עליו להירשם לכדורגל אולם הוא שיתף אותי שהוא נהנה מאימון של אחד על אחד אבל לא ממש נהנה מהמשחק עצמו. אותו דבר לגבי שחייה. כבר זמן מה שהוא בחוג ואינו מתקדם. אני בטוחה שזה מתסכל אותו. אני לוחצת עליו להמשיך ואולי עושה טעות. אני לוחצת עליו גם שיכיר עוד ילדים מהכיתה ויפגש איתם אחר הצהריים. כשהוא נפגש הוא מסתדר, אבל זה לא הצורך שלו. יש לו חבר טוב מאוד עוד מגיל ארבע שגדול ממנו בשנה ואיתו הוא מרגיש הכי נוח. אני מרגישה שאני מנסה לשנות אותו להיות כמו כולם ואולי זה מיותר. הוא מאד אוהב טלויזיה, סוני, מחשב - כל מה שיותר פסיבי ואני מנסה להכניס לו קצת יוזמה ואקטיביות. אני מפחדת שהוא יצטמצם מדי וישאר בודד. איני יודעת כמה ללחוץ עליו ולכוון אותו וכמה להשאיר מקום לשיקול הדעת שלו. גם החשיבה שלו מאד יצירתית ולא קונבנציונאלית ונראה לי שלעיתים הילדים לא מבינים על מה הוא מדבר. לפי המורה, הוא ממש לא דחוי או בודד. באבחון שעשינו לקראת בית ספר (ביוזמתנו) עלתה בעית קשב קלה יחד עם אימפולסיביות קלה, מה שמתבטא לעיתים בכיתה בהתנתקויות ובזריקת התשובות ללא הצבעה. יחד עם זאת בכיתה הוא יושב ועושה את כל המשימות באחריות ובהתמדה ומסיים לפני כולם. לדבריו, די משעמם לו בבית הספר. הצענו שהוא יעזור לילדים כשהוא מסים וזה עושה לו טוב. ככלל, הוא ילד מאוד רגיש, רודף צדק ולעיתים קרובות רואה את חצי הכוס הריקה. חל שיפור עצום משנה שעברה והוא מאוד התבגר, למד לדחות סיפוקים ולהתגמש. עדיין יש בו משהו די נוקשה, שאינו אוהב שינויים ושאינו פתוח להתנסויות חדשות (גם באוכל - שם הוא הולך ומצטמצם כל הזמן!!!). מה לעשות?