קללות ואלימות

ענת שלום, אני קוראת מדברייך שאת מבינה שהן אוהבות אחת את השניה, ומדי פעם רבות "כמו כל אחיות", ואכן ככל שתמעיטי להתערב ייטב. כדאי לקבוע כללים חד משמעיים לגבי קללות ואלימות, ולאכוף אותם. כדי שהדבר לא יהפוך כר למניפולציה לא הייתי מעודדת "הלשנות", אלא מוקיעה באופן חד משמעי קללות (אם זה מפריע לך) או אלימות פיזית, שאת עדה לה ישירות. ניתן לת חיזוק חיובי מילולי על מריבה שהתנהלה באופן תרבותי ללא אלימות.

עדיין לא הבנתי, מה את מציעה שאעשה ברגע שאני שומעת אותן מקללות אחת את השניה? האם להתערב? זה מאוד צורם לי, ואני גם לא רוצה שבני ייקלוט את הקללות וברגע "המתאים" ישחיל אחת שכזו כלפי או כלפי מישהו אחר. תודה, ענת

אם הנושא של הקללות הוא בנפשך, יש ליזום שיחה על כך בבית (בשעת רגיעה- לא בתוך הריב) ולהציב כללים ברורים. ניתן לנסח על דרך החיוב, ולחשוב יחד על "מילים של כעס" שמותר להגיד. ניתן להציע חיזוק בסוף מריבה שחלפה ללא קללות. ניתן גם להחליט שברגע שאומרים מילה לא יפה (שאת שמעת אותה ישירות, לא מדיווח) את מפרידה פיזית בין הילדות.