בעיית התנהגות - ילדה בת שנה

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • בעיית התנהגות - ילדה בת שנה
    נטלי
    26/08/2008

    שלום רב. ביתי בת שנה ובחודשים האחרונים אני חווה איתה קשיי התנהגות שהולכים ומחמירים. לאחרונה היא נהייתה מאד דעתנית, וכשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה או כשמשהו מעצבן אותה (למשל לא בא לה להיות בכסא אוכל יותר, או לא בא לה לשכב על הגב כדי להחליף חיתול) היא מתחילה לבכות, זורקת את עצמה עם הראש אחורה וקדימה, בין אם היא על הרצפה - ואז היא חוטפת מכה בראש, ובין אם היא על הידיים ואז היא חוטפת מכה בסנטר ולעיתים גם נושכת את הלשון או השפתיים, ובימים האחרונים אף התחילה להוסיף משיכת שיער (של עצמה) בעוצמה עד כדי תלישת שיערות ממש! כמובן שזה מאד מתסכל אותי לראות אותה מתנהגת ככה מסיבות ברורות, אך אינני יודעת איך להתמודד עם התופעה: בגן אמרו לי להניח אותה ולהתרחק ממנה כשהיא עושה את זה וכך תבין שעליה לחדול מכך, אך אני חוששת שאם אניח אותה כשהיא בהתקפת אמוק כזו היא עלולה לגרום לעצמה נזק ולחטוף מכה בראש חלילה או משהו כזה (היא זורקת את עצמה עם כל הכוח ואם תיהיה על הרצפה התוצאה ברורה...). ניסיתי כמה פעמים להניח אותה במיטה שלה כשהיא עושה את זה אך היא לא הפסיקה לצרוח ולבכות ונראה לי שזה רק החמיר את הדברים! מצד שני, אני מסרבת להכנע לסחטנות הרגשית הזו, וברור לי שהיא בודקת את הגבולות ושאל לי להיכנע, אך לצערי אני לא ממש עומדת במבחן... כמובן שאני מדברת אליה ומסבירה לה שאני לא מוכנה להתנהגות כזו וכד', אך היא לא מקשיבה. אציין שבגן היא ממש לא מתנהגת ככה וזה קורה רק בבית. כיצד עלי לנהוג כדי להבהיר לה שההתנהגות הזו לא מקובלת עלי ומצד שני לא להסתכן בכך שיגרם לה נזק? כיצד אני מגיעה אליה? אני מרגישה שיש לי בעיות תקשורת איתה ולמרות שלפעמים היא מגיבה אלי וברור לי שהיא מבינה מה אני אומרת לה, ברגעים של אמוק היא נאטמת ותחושת התסכול שלי היא קשה מאד וגורמת לי לפקפק ביכולות ההוריות שלי.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • לנטלי

    עירית חגי
    26/08/2008

    שלום רב
    אני סבורה ההפך ממה שאמרו לך בגן . אני לא חובת שצריך להתרחק ממנה . זה גם לא נראה לי אמפטי להתרחק מילד שחווה מצוקה וזה גם מסוכן, כפי שאת בעצמך מציינת. צריך להחזיק אותה בהחזקה שכבר דיברתי עליה ( חיבוק דוב - הזכרתי את זה באחת התשובות הקודמות - אפשר לקרא על זה בספר שלי ילד שלי מיוחד בפרק ראשון ורביעי ). זה מעין חיבוק מרסן ומרגיע ( גם אם בהתחלה היא מאוד מתנגדת.) לדבר אליה בשקט או לא לדבר כלל ולהמשיך כך עד שנרגעת . בפעם הראשונה זה יכול להיראות לך נצח.אך לאט לאט תצטרכי להחזיק אותה פחות ופחות ן.עליך להישאר רגועה ולא להניח לה עד שהיא נרגעת לגמרה ,גם אם זה יראה לך שזה לא יקרה לעוולם.. לא להתעצבן לא לצעוק - ולא פחות חשוב - לא להיכנע. זוהי דרך הביניים ,האפקטיסבית בין להתרחק מהילדה לבין להכנע לה. בסוף שנרגעת לחזור ליקרה ולא לפצות אותה ולתת לה את מה שמלכתחילה סרבת לתת וגרם לכל ההתפרצות...

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו