ילד מסרב לאכול באשמתי

ילדי הוא בן 17 חודשים. רגוע חיכן ילד טוב ברוב המובנים חוץ מבעית האכילה מאז שהתחלנו לעבור למוצקים התחילה מלחמה . והיום הוא כמעט לא מכניס כלום לפה חוץ מהדיסה שאני מביאה לו עדין שלוש פעמים ביום כדי שלא יהיה מורעב. הוא מצידו יכול ללכת יום שלם בלי אוכל והוא לא יתלונן לא יבקש אוכל כלום כאילו לא מפריע לו (הוא מאוד אוהב מים למזלי)
האמת כשאני מסתכלת לאחור אני חושבת שהאשמה היא בי. כשעברנו למוצק הייתי לפעמים מכריחה אותו לאכול גם כשלא רצה והראה סימנים ברורים שהוא לא רוצה יותר לאכול. לדוגמא הוא היה "חייב" לגמור את הגרבר ,הצלחת וכו
הכל מתוך אמונה שילדים צריכים לאכול כדי לגדול וזה בראי לו לאכול(היום אני יודעת שטעיתי מאוד והייתי צריכה להיות קשובה לסימנים הראשונים של הילד שכלא רוצה לאכול יותר..עשיתי מחקר ..)
בקיצור כל ענין האוכל נהיה מלחמה היו כמה מקרים שהייתי משכנעת אותו לאכול יותר ולא שמתי לב שהוא כבר יותר משבע ואז זמן קצר לאחר האוכל הוא היא מקיא לי (מקרים ספורים מאוד) אבל כל זה היא טראומתי מאוד בשבילו היום אני יודעת
מאז שלמדתי על הנושא הפסקתי להכריח אותו אני שמה לפניו צלחת ועוזבת. הבעיה שברגע שאני מזכירה את המילה אוכל הוא מיד מתחיל לבכות ולהתנגד כאילו מדובר בעונש. ואז אני בכל מקרה שמה אותו בכיסא האוכל שלו ומשאירה את הצלחת לפניו (לא מכריחה) לפעמים הוא אוכל קצת לפעמים כלום ולפעמים רק משחק עם האוכל
אני לא רוצה להתערב יותר ו"לדחוף" אותו לאכול יותר. מצד שני אני לא רוצה שהוא ירעב. ועכשין כבר הזמן להפסיק עם הדיסה אבל בלי הדיסה הוא פשוט יחיה כמעט בלי אוכל. מה לעשות?