בני בן השנתיים וחצי פשוט לא סובל את

שירן, עולות פה שתי שאלות:
א. למה הילד מתנהג כך אל הסבתא?
ב. מה לעשות?.
לגבי השאלה הראשונה- האם מדובר באימך או בחמותך? מה יחסך ויחס אבי הילד אליה? יתכן שהילד קלט משהו.
לגבי השאלה השניה - נשמע שאת נוהגת נכון, ומנסה לחבב את הסבתא על הילד בהדרגתיות, במקביל להוקעת התנהגות שלילית שלו ישירה כלפיה. יש להסביר לסבתא שהיא לא צריכה להיעלב מילד כה צעיר, אלא לנסות לרכוש את אמונו בהדרגה.

מיכל שלום רב! מדובר בחמותי. אמת - אני לא מחבבת אותה אך אני לגמרי קורקטית איתה ושומרת על מערכת יחסים סימפטית למדי איתה. ללא מריבות וכד'. אנו לא מדברים ליד הילד עליה קשה לי להאמין שהיא קלטה משהו. שנינו מאוד רוצים שיהיה לו קשר עם הסבתא ומאמינים בחשיבות הנושא. העניין הוא ש בני אקטיבי וספורטיבי ומשתעמם מהר מפעילות ביתית...היכיף שלו הוא יותר המרחבים הפתוחים (גינות, משחקיות, הצגות ילדים, הפעלות מוזיקליות, בריכה, ים ועוד). הסבתא מסרבת לצאת "למרחבים" בטענה שחם בחוץ וגם שיש לה בעיה רפואית שמונעת ממנה לנוע במרחב בחופשיות. אז נשארת רק הספה שלנו בבית! רק בבית שלנו (אצלה זה בעייתי כי היא חוששת שישבור משהו) ובבית הוא מטפס על הקירות ולה אין סבלנות להעסיק אותו כי זה דורש המון סבלנות (כפי שציינתי הוא מאוד אקטיבי וחסר קשב וריכוז ומאבד עניין מהר מאוד מאוד בהדבקות, ציור, בצק, פאזלים, ספרים - לא בבית סיפרנו כמו שאומרים). השאלה מה עושים? מצד אחד אני מאוד רוצה שלילד תהיה מערכת יחסים טובה או לפחות נורמטיבית (בלי דחיה מצידו של הילד). מצד שני, הסבתא לא מסוגלת (ריגשית ופיזית) להכיל את הילד ולהתחבר לצרכים ולרצונות שלו. והוא מצידו מגיב בתסכול רב. איך מגשרים בין העולמות?

שלומית,
גם ילד אנרגטי בן שנתיים וחצי יכול להסתדר עם סבתא שאינה אנרגטית כמוהו, לזמן מסוים. כדאי למצוא דרכים לאפשר להם "יחד", כאשר הילד ימתן התנהגותו לזמן קצוב, ובזמנים אחרים הסבתא תצא איתו למקומות מווזגים וחביבים, בהן מתאפשרת לו תנועה, כמו משחקיה למשל. לא הייתי מזלזלת ביכולתו של הילד להבין מסרים סמויים שלכם, ההורים.