פחדים בלילה

יש לי שתי בנות מקסימות בנות ארבע ושש. הקטנה נרדמת בקלות יחסית מאז שהיתה תינוקת, אבל הגדולה סובלת לאורך כל השנים מקשיי הירדמות ושינה רצופה בלילה. עד לפני שנה היא נהגה להגיע למיטתינו באמצע הלילה ולהישאר שם (בהסכמתינו) עד הבוקר. היתה אף תקופה לא מבוטלת בה דאגתי להניח למרגלות המיטה מזרון קטן לשימושה. הפסקנו את נדידת הלילה לפני כחצי שנה, כשעברנו דירה, בעקבות התנגדותו של בעלי לעניין (שניתמכה גם ע"י קרובי משפחתינו משני הצדדים). בפועל הילדה ממשיכה להגיע למיטתינו מספר פעמים בלילה (וגם אחותה הקטנה שמתעוררת מידי פעם מופיעה אצלינו, לא בהכרח כשגילתה שהיא לבד בחדר, אלא לפעמים אף לפני כן). בניגוד לקטנה, הגדולה חווה פחדים שלעיתים מכניסים אותה ללחץ ומצוקה של ממש. מה שיוצא בעצם זה מצב בו אני "מטיילת" ארבע או חמש פעמים בלילה כדי להחזיר אותן למיטות, עד שמתייאשת בשלב כלשהו ואז אנחנו נדחסים במיטה עד הבוקר (מה שלא היה קורה כשהיה מזרון בחדר, והן יכלו להגיע ולישון בחדרינו עד הבוקר מבלי להפריע). מנקודת מבט מקצועית, האם זה באמת כל כך גרוע לילד, כשהוא ישן בחדר ההורים רק כשהוא במצוקה באמצע הלילה (בערב אני תמיד עומדת על כך שכל אחת תלך לישון במיטתה!)? או שיתכן שהמצב המתסכל של חוסר הסבלנות לפחדים שלה באמצע הלילה אף מזיק יותר? (אותי בילדותי נהגו הורי להשאיר במיטה לבכות עד שנירדמתי, ועד היום בלילות כשאני מתעוררת הפחד עוד נשאר...)