חרדת נטישה בגיל שנתיים

שלום דורית.
אכן מצב סבוך.
מה קורה סביב גיל שנתיים? ילד מתחיל להבין, באמצעות הכלים הקוגנטיביים והמוטוריים שלו, את הנפרדות שלו. דהיינו, שהוא יישות בפני עצמו, ושהוריו, שנתפסו בעבר כשלוחות שלו, הינם יישויות בפני עצמן, עם צרכים ורצונות משלהם. הידיעה הזו היא בד בבד מספקת ומפחידה. מדוע מפחידה? כיוון שילד מתחיל להבין, באותו גיל, את כוחו היחסי בעולם, ומבין שללא מבוגר, הוא יחסית קטן וחלש.
אני חושבת שזה מה שקורה פחות או יותר, לביתך, לפי מה שכתבת.
אפשר לנסות להסביר לה, גם תוך כדי משחק, שגם אם אמא היא רק ליד, ולא צמודה ועושה בדיוק את מה שהיא עושה, היא שם כדי לשמור ולהיות איתה. אפשר גם לנסות לפתוח מרווח. למשל: כשאת מבשלת במטבח, להציע לה להיות לידך עם כלי האוכל שלה. כשאת מקפלת כביסה, להציע לה לקפל בגדים של הבובות וכו'.
בנוסף, גיל שנתיים הוא גיל מצויין להתחיל להיפגש ע חברים. המטען הרגשי, בעת הפגישות הללו, יעבור ממך לחבר.
לגבי הלילה, אותו דבר: לומר לה שלאחר טקס השינה, את רק יושבת לידה בשקט, בלי מילה, עד שתרדם. לאט לאט כדאי להרחיב את המרחק הפיסי ביניכם. בנוסף, אפשר להציע לה לישון עם בובה שתשמור עליה כל הלילה וויסא וורסא.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית בגיל הרך