ילד בו 4.5 שבוכה

בכי הוא אופן תקשורת נוסף ובתקופות מסויימות אפילו דומיננטי בקרב ילדים. לצערי אנו מצויים בחברה שאינה סובלנית מבחינת נורמות תרבותיות כלפי בכי של בנים לעומת בנות וישנה ציפייה לא סמויה ולעיתים לא מודעת שבנים ידעו להסתדר טוב יותר ביחוד במצבים חברתיים ובקונפליקטים. האם משם נובעת אי הנוחות שלכם. הדרך לעזור לו בשלב ראשון היא להמשיג לו את מה שקשה לו , ולתת לו כמה שיותר רעיונות כיצד לפתור את המצב. למשל אם הוא בוכה כי משיהו בגן מציק לו אז לומר לו שהוא יכול לפנות לגננת ולספר לה על ההצקה והיא תגן עליו. הוא יכול להתרחק ממי שמציק , הוא יכול לומר לילד המציק תפסיק להציק לי וכדומה. בשלב השני יש לאפשר לו התמודדויות חברתיות ולתווך אותם כך שיצבור בטחון לנוכח ההצלחה שיחווה למשל להזמין חבר ולעזור בסיטואציות שבהן מתקשה להתמודד, ללכת למכולת יחד ולבקש משהו מהמוכר ועוד. חשוב למקד את הבעיה מה קורה עם קשיים שאינם במצבים חברתיים כמו יום הולדת או אינטרקציה חברתית האם גם שם מגיב בבכי . כיצד נוהג מול אחותו , מול בני משפחה האם גם שם נוהג בבישנות. וכיצד את ובן זוגך באופייכם האם גם בכם יש מין הביישנות והמופנמות הזו ואולי הייתם רוצים עבורו משהו קצת אחר. שאלות אלו יעזרו לכם כדי לבחון היכן מוקד הקושי.

אכן יתכן מאוד שאי הנוחות שלנו נובעת מהדברים שציינת. רציתי להתייעץ לגבי דבר נוסף. בני רצה ללכת לחוג ג'ודו (בעיקבות בן דודו שהולך לחוג זה), היות והוא מאוד אוהב לשחק עם אביו ב"קרטה" הסכמנו לקחת אותו לשיעורי ניסיון. הלכנו פעמיים לשיעור ניסיון והוא לא היה מוכן לעלות על המזרון, ניסינו לדרבן אותו ולהסביר לו כמה זה כיף אך ללא הועיל. בכנות, זה קצת שבר אותי ואפילו מפחיד אותי. האם את חושבת שכדאי לנו לפנות לייעוץ? האם לנסות שוב לקחת אותו לחוג? האם יכול להיות שכאשר הוא נמצא לידנו התגובות הביישניות שלו מודגשות יותר? היות וצוות הגן אומר לי שהוא ילד מאוד חברותי ושהוא משתלב יפה בגן. איך להגיב לבכי שלו? האם להתייחס לבכי או להתעלם? תודה, נעמה

גם לנו כמבוגרים קורה פעמים רבות שיש פער בין מה שדמיינו לבין המציאות. אני משערת שלילדך היתה השערה מסויימת מה זה להיות בחוג ג'ודו וברגע שהגיע לחוג נתגלתה לו תמונה אחרת ממה שדמיין . בתפיסת עולמי חוגים הם בשביל הנאה והעשרה ועל כן לא מומלץ לכפות על הילד מסגרת שכזו. אלא אם כן יש קשיים מוטורים שדורשים השתתפות בשיעור ספורט ואז אפשר למצוא יחד עימו את הפעילות המתאימה לו. שוב נראה לי ואולי אני טועה שיש לכם תמונה איך בן - בגיל 4.5 צריך לנהוג, להיות קשוח יותר, לא לבכות , להסתדר להיות בחוגים שכל הבנים אוהבים, ובחוויתכם בנכם אינו מתאים לתבנית זו, אין זה מעיד דבר על התפתחותו הרגשית והנפשית, ואם הגננת מדווחת על הסתגלות חברתית תקינה הרי שבחירותיו השונות או דרכיו השונות להסגלות אינן מביאות לקושי. ייתכן שבגן הוא עושה מאמצים כבירים להסתגל ולהשתלב ובבית שזו הסביבה הבטוחה יותר הוא מרשה לעצמו להיות קצת פחות כזה (במידה מסויימת כמו כולנו שבעבודה מאופקים יותר, מאורגנים יותר מתמודדים יותר ובבית מרשים לעצמנו )

אם אתם עדיין מוטרדים ולא רגועים הייתי ממליצה לכם ההורים לפנות להתייעצות בשלב ראשון ללא הילד על מנת לבדוק האם יש בסיס לחששותיכם ומה מקורן.

בנכם זקוק להורים רגועים המאמינים ביכולתו לגדול ולהתפתח גם אם בחר באפיקים פחות מקובלים

בהצלחה