ביטחון עצמי

שלום רב! יש לי ילדה שהיא בת 5 בסוף החודש, ילדה עם הרבה ביטחון עצמי או כך לפחות חשבתי, תמיד מוקפת חברים, הלכה לחוג ברצון, הלכה לגן ברצון, ידעה לעזוב אותי כשצריך עד השבוע האחרון. בשבוע האחרון ההתנהגות שלה השתנתה מקצה לקצה, היא לא רוצה ללכת למקומות בהם יש מבוגרים בעלי עוצמה, בעלי נוכחות, מבוגר שמחנך אותה בקשיחות, הן זה בגן והן זה בחוג. הילדה לא מפסיקה לבכות. היא אומרת שהיא רוצה להשאר רק בבית, ללכת למשחקים עם חברים או עם אבא, אמא גם כן היא רצה, אך שמדובר במסגרת שיש מבוגרים המקרינים עוצמה וקשיחות, הילדה פשוט פוחדת להכנס למקום שהם נמצאים כלא מדובר על אמא. הקשיחות היחידה שהיא מקבלת זה ממני האמא,בבית נהגתי בשיטת המקל והגזר, כשהייתי צריכה היה גם קשיחות (למרות שהיא לא הייתה צריכה הרבה). עליי לציין כי אבא לא היה שותף לחינוך והיום אנו גם גרושים, כך שהמחנכת העיקרית היא אני בלבד. היא טוענת שכל הזמן הרעש שהגננות עושות (כנראה הצעקות) לא נעימים לה לאוזן ושהיא לא רוצה להיות בשום גן, וכך גם בחוג. אני אישית מאוד קיבלתי את הדרך גם של הגננות וגם של המורה לריקוד. האם מדובר בחוסר ביטחון ירוד? האם עליי לטפל בזה עכשיו? או האם זה הגיל? האם לפנות לפסיכולוגית של הגן לא יעשה לה כתם להמשך השנים? (שמעתי שכן). ואיך אני יודעת שבאמת היא מפחדת, למרות הרושם שקיבלתי, הגננת מספרת שאחרי שאני הולכת היא נצמדת אליה ולא עוזבת. כרגע הייתה לי שיחה עם הגננת שלה לשעבר והיא אמרה לי שהידה