בעיית התנהגות - ילד בן 22 חודש

עדי יקרה,
יפה מאוד ששמת לב כי בנך נדרש להסתגל לשינויים רבים בזמן קצר - מעבר דירה, הסתגלות לגן חדש והיותך בהריון. כל אלו בוודאי משפיעים עליו ומכניסים אותו למתח.
ייתכן כי בשעות אחהצ השהות במקומות ציבוריים אינה תמיד קלה לבנך. אפשר והוא מעוניין בזמן בלעדי איתך, במיוחד לאור השינויים שהתרחשו והשינויים הקרובים. בגן יש לו מספיק אינטראקציה עם ילדים אחרים, ושם לעתים קרובות יש "מלחמה" על משאבים מצומצמים. אולי בנך יכול להרוויח יותר ממנוחה והתרגעות בבית, הסתגלות לדירה החדשה וכדומה.
כשאתם נמצאים בסיטואציות חברתיות, החליטי על תגובה מסוימת כשבנך מרביץ לילדים אחרים ללא התגרות מצידם (כמו לשבת לידך על הספסל למספר דקות או לחזור הביתה). הסבירי לבנך מראש כיצד תנהגי במקרה של אלימות מצידו והיי עקבית בהתנהגותך. ייתכן כי הבילוי בגינה הוא התאווררות גם בשבילך, אולם חשוב שתעמדי בסנקציות שקבעת מראש.
בהצלחה,

רציתי להודות לך על תגובתך המהירה. שאלה נוספת: פרט לכך שאנקוט בתגובה עקבית (לשבת בצד או ללכת הביתה לאחר מקרה של אלימות מצידו) - האם בנוסף אני צריכה להראות שאני כועסת עליו (ללא ספק זה לא עוזר כרגע) או פשוט להסביר לו שמה שעשה זה לא בסדר?

היי עדי,
כשבנך מתנהג באלימות, התייחסי לכך מילולית בשניים-שלושה משפטים: "אנחנו לא מרביצים לילדים אחרים", "זה לא נעים לי כשאתה מרביץ וזה לא נעים לילדים, הם לא ירצו לשחק איתך", וכיוצא באלו, ותו לא. נאומים ארוכים לא יסייעו לקלוט טוב יותר את המסר. בנך צריך להבין שהוא עלול לשלם מחירים כשהוא אלים, ומחיר אחד הוא הכעס והאכזבה שלך. אבל מחיר משמעותי יותר המותיר רושם רב יותר על ילדים הוא הסנקציה בפועל, ולא דיבורים/צעקות'/כעסים.
לטעמי תתנהגי עם בנך כפי שאת מרגישה. אם גם מספר דקות לאחר הארוע את חשה כעס, אין טעם בהעמדת פנים. כמובן שהדבר עד גבול מסוים, שכן גם את בוודאי מעוניינת לחזור לשגרה עמו, להמשיך בפעילויות מהנות ולא להעניש אותו עד אין קץ.
שיהיה לכם בילוי נעים יחד,