אמא מוטשת לילד בן שנה ושמונה

שלום, שמי אבישג ויש לי בן בן שנה ושמונה חודשים. אני גרושה ואנחנו מתגוררים בתשעה חודשים האחרונים אצל הורי, עד שהדירה שלנו (שהיא בשכנות להורי) תהיה מוכנה בעוד כחודש וחצי. הבעיה שלי היא כזו - למרות שהילד הוא ילד חכם סקרן ונילהב, ואופן כללי יודע להקסים את כולם, הבעיה התחילה מרגע שעברנו לגור עם הורי, אמא שלי הודיעה לי שהיא כבר סיימה לגדל את ילדיה ולכן היא לא רוצה ולא מוכנה לשמוע בכי בכלל. מבחינתה ברגע שהילד בוכה היא מייד נותנת/עושה מה שרק אפשר על מנת שיפסיק לבכות. זה יכול להיות לבוא לחבק או לקחת אותו לשים אותו לידה ולהדליק לו טלויזיה... ככה נוצר מצב שמילד שהיה מאוד רגוע ולא בכיין, הוא הפך לבכיין נוראי ומניפולטיבי. הוא רוב הזמן לא מרוצה ומתבכיין, הוא הפך מאוד מפונק, למשל הוא מתעצבן כשאני עומדת מול הכיור ושוטפת כלים או עומדת מול הכיריים ומכינה לו חביתה, ואז הוא בא ומתחיל לדחוף אותי שאני אזוז כי הוא בדיוק רוצה לעמוד באותה נקודה... בקיצור, המצב מחמיר עד כדי כך שאני מרגישה שלא נעים לי להיות איתו. והוא פשוט גורם לי ליהות עצבנית במחיצתו עם כל היללות האלה. העניין הוא שכל עוד אנחנו פה אצל הורי אין לי בכלל אופציה לחנך אותו ולהעמיד לו גבולות כי כאמור הם מטילים על העניין וטו. הם לא רוצים לשמוע אותו בוכה נקודה. (וכן, העלתי בפניהם את הנושא - וגיליתי שאין באמת עם מי לדבר.. הם בשלהם) אני ממש מרגישה רצוצה נפשית מהטיפול בו, ומתחילה לחשוב להשאיר אותו בגן יום מלא עד 16:00 במקום עד אחת העיקר לא לחוות את הבכי המעצבן הזה כל הזמן. חשוב לציין שבגן הוא מתנהג למופת ומאוד מבסוטים ממנו. יש עיצה איך מעבירים את הזמן עד שנקבל את הפינה שלנו בבית שהוא רק שלנו ואז אוכל סוף סוף להתחיל להעמיד לו גבולות ולמגר את היללנות הזו? פשוט עייפתי מהעניין.