קשיי התאקלמות/הסתגלות

שלום, אני נמצאת כרגע בהליכי גירושין, עזבתי את הבית עם הילדים (6,4) עקב אלימות מילולית/נפשית קשה שהיתה מופנית כלפיי, ועברתי לעיר הולדתי קרובה למשפחתי וחבריי. בתי עלתה השנה לכיתה א'. אינה מכירה אף אחד בכיתתה. היא מכירה 2 ילדים שנמצאים בחטיבה הצעירה אך בכיתה אחרת ואף בהפסקות החצרות הן נפרדות אז כך שהיא אינה רואה אותם. לצערי אף לא יכולתי להפגיש אותה עם חברות לפני תחילת הלימודים ע"מ להקל עליה את הכניסה לכיתה א, עקב צווים שונים שהוא הוציא נגדי. השינויים העוברים בחייה הם רבים: עזיבת הבית, מעבר עיר (במקרה הזה היא מאושרת מאחר והיא קרובה לבני דודיה האהובים), פרידת הורים, כניסה לכיתה א והמשך יום בצהרון (שלא היה כשהיתה בגן). בתי, שתמיד היתה מלכת הגן, כרגע נמצאת בעמדת "האנדרדוג". אין לה חברות, כשאני שואלת אותה לאיזה חברה היא רוצה ללכת ע"מ לחזק לה את כישוריה החברתיים, היא טוענת שאין לה אף חברה. (לצערי איני יכולה להזמין מאחר ואני עדיין גרה אצל הוריי עד שתתפנה הדירה ששכרתי). יידעתי את המורה, הרכזת ואת הגננת של הצהרון הבית ספרי במצב (כולל הסטוריה משפחתית). על מנת שיגלו כלפיה רגישות ויבינו את הקושי. המורה עידכנה אותי שבהפסקות היא יושבת בצד ולא משחקת עם אם אף אחד). כל בוקר אני עוזבת אותה בבכי קורע לב. המורה מספרת שאחרי 2 דקות היא נרגעת וממשיכה בלימודים. במקביל שוחחתי עם יועצת בי"ס שמצידה אמרה שהיא תתצפת עליה במהלך שיעור והפסקה ואף תזמין אותה לשיחה. אני מודעת לקשיים של הילדה ולכן היא מקבלת ממני את מלוא התמיכה. לצערי הרב!!! כבר איני יודעת איך לנחם אותה ומה להגיד לה. מה עוד אני יכולה להגיד על מנת להקל על מצבה.