מכשפות

לא ברור למה את מתכוונת באומרך הגיל הנכון לחשיפה לסיפורי מכשפות. המכשפות היו קודם בתודעה האנושית הילדית ורק מצאו הד בסיפורים. ועל כן ילדים כל כך אוהבים סיפורים כאלו כיוון שהם מבטאים ומתארים חוויות המתרחשות בעולמם הפנימי אשר מקבלים הכרה דרך הסיפור. אם ילדך כבר החל להתבטא בנושא סימן שהוא כבר עסוק בזה ואז כדאי ולנסות מהם הדימויים שנוצרו אצלו בנושא . לא בהכרח הם מעוררים פחד לעיתים הם מעוררים סקרנות, התרגשות, הזדהות.
אם מה שדומיננטי הוא רגש הפחד יש ספרים בנושא גם של שולה מודן המכשפה של ליאור וגם צייד החלומות של איתמר , אם אינני טועה של דוד גרוסמן . ספרים על המפגש עם המכשפות שבדמיון.יש גם ספרים מצחיקים על מכשפות של סדרת מילות הקסם של רינת חכם

בני בן 2 וחודשיים ואינו מדבר כלל על מכשפות או מפלצות. השבוע במפגש בגן הקריאו סיפור על מכשפה ורציתי לדעת האם הדבר תואם לגיל התפתחותי זה ,מבחינה ריגשית? בנוסף לכך השבוע הוא התעורר 3 לילותבצעקות אולי יש קשר?? חלק מהספרים שציינת נמצאים על המדף מאחותו הבכורה אך חשבתי שמוקדם מדי לחשוף אותם לפניו -אני טועה??

סביב גיל שנתיים וחצי שלוש ילדים מתחילים לחלום חלומות שמפחידים אותם בין השאר על חיות טרף וגם על מפלצות ומכשפות. מכיוון שההגבולות בין מציאות לדמיון עדיין מטושטשים חלומות אלו מעוררים פחד וסיוט לעיתים כיוון שהם נחווים לילד כממשיים ומציאותיים. אפשר לשאול את הגננת מדוע בחרה סיפור זה ומה היו המסרים החינוכיים בסיפור , איך בנך חווה אותו . קשה לומר אם הארועים בלילה קשורים לסיפור או לא.

אני מתעקשת ושואלת האם נכון לקרוא סיפור כזה בגן לילדים בגיל שנתיים וקצת?? 2 אמהות נוספות מרגישות שקצת הקדימו את הנושא בקרב הילדים ולכן לפני הפנייה לגננת אני מנסה להבין אם זה רק חשש שלנו ההורים..... נראה כי הסיפור נקרא באופן שרירותי כמו כל סיפור אחר בשעת רגיעה שלפני שעת המנוחה

יש לי הרגשה תמי משאלתך שאנו מדברות פה על סוגיה אחרת והיא מידת המעורבות או ההתערבות שלנו כהורים אל מול הגננת. יכול להיות שהגננת עשתה טעות והיה אפשר לספר סיפור אחר הולם יותר, כשם שאנו עושים טעויות כהורים ומגלים זאת רק בדיעבד לאור תגובת הילד. יתכן שמשרע הגילאים בגן הוא גדול והיא כיוונה את הסיפור לגדולים יותר. נצא מנקודת הנחה שאת חשה שזהו חומר שמוקדם מידי לחשוף מול ילדים בגילאים הללו. כיצד את עורכת שיחה כזו עם הגננת שחשה שהטרטוריה החינוכית פדגוגית היא שלה ועלולה לחוש מאויימת, מותקפת ולפרש את תגובתך כפולשנית וחודרנית. זכורה לי סיטואציה דומה שבה גיליתי שבגן של ביתי ביום השואה סיפרו להם את שהתרחש והיא רק בת 3.5 . אם ברצונך לשוחח עם הגננת בנושא. נסחי לעצמך את מה שחשוב לך לומר, כיצד את מנסחת זאת בצורה שתאפשר פתח לדיאלוג אמיתי ופתוח ולחשיבה משותפת על התכנים ההולמים לגיל זה ודרכי ההעברה. חישבי לעצמך האם במקום זה את רוצה להכנס לסוגיה עם הגננת או שהיית מעדיפה לשמור דיאלוג זה לסוגיות אחרות שיותר מהותיות בפניך (זיכרי שאם תמצאי את עצמך מעירה שוב ושוב לגננת את עלולה להחוות כלא סומכת וכמי שלא נותנת אמון בצוות). בכל מקרה קשה לי להאמין שלסיפור אחד שהילד שמע על מכשפות, גם אם אינו הולם את גילו, יכולה להיות השפעה דרמטית .
בהצלחה.

ביקשתי תגובה ,מפסיכולוג התפתחותי לילדים ,לשאלה פשוטה.... למה תמיד חייבים לנתח אותנו ההורים??

לתמי שוב שלום

ייתכן שחרגתי מגבולות המנדט שניתן לי בתשובתי הקודם ולכן אנסה להיות עניינית . החל מגיל שנתיים ואילך מתחיל הילד להבין את המושג כאילו. הוא מתחיל לשחק בהעמדת פנים ולהכנס למשחקי תפקידים שונים. יכולת זו מקנה לו את האפשרות לשחק ולשמוע סיפורי מכשפות ומפלצות ועל אף החרדה יש גם ריגוש כיוון שהוא מבין שמדובר בעולם של דמיון. יחד עם זאת יש טווח של התפתחות של יכולת זו והיא נעה בין שנתיים לשלוש (לרוב אצל בנות היא מתפתחת קודם לכן).
כדי לבחון אם גיל של בנך מתאים לסיפורים מסוג זה, עלייך לבדוק את יכולתו להכנס למשחק של דמיון, של העמדת פנים ושל משחקי תפקידים. מקווה שהפעם הצלחתי לעזור.

לפסיכולוגית שלום שמחתי מאוד לקרוא את תגובתך הקודמת בנוגע למידת המעורבות/התערבות של ההורים במעשה איש הצוות החינוכי. חשוב לבנות מחדש יחסי אמון בין הצוות החינוכי להורים ובתשובתך אני רואה ניסיון שכזה. המורים/ הגננות למדו את מקצוען 4 שנים תמימות כולל שנת הכשרה מעשית במסגרת הסטאז' ומן הראוי שיזכו ולו למעט קרדיט על היכולת שלהם להפעיל שיקול דעת במעשה ההוראה שלהם. כמובן שחשוב לקיים דיאלוג בין הורים ומורים/וגננות אך יחד עם זאת אין לשכוח כי העומד מול ההורה הינו מקצוען בתחומו. שנה טובה שנה של אמון בין הורים מורים וגננות מאחלת ד"ר אורהרבר