ילדה חצופה

ביתי בת שש ועל פניו היא ילדה מקסימה. היא ידידותית, חייכנית, חברותית ויש לה את הצד הביישני מאוד מזרים. אך לא כך הדבר עם האנשים הקרובים. היא מתחצפת, היא עונה תמיד כדי לא להישאר חייבת, לדוגמא: אמרה לדודה מבוגרת "תלכי מכאן ותצאי מהחדר" בביתה של הדודה למרות שלא אמרה לה כלום, מתחצפת לסבתות שלה כמו: אני מחליטה, את חצופה, למה באת לקחת אותי מוקדם מהגן וכו'. אני יודעת שדברים באים מהבית בדר"כ והילדים שומעים את הקרובים אליהם אך לא במקרה זה. אני לא מדברת כך ולא אביה. אין בה שמץ של תמימות שאמורה להיות לילדה בגילה ואני חוששת ממה שאני מגדלת. אם עכשיו היא מדברת כך מה יהיה אח"כ לכשתגדל. ברור לי שאני צריכה לעצור את זה ומהר והשאלה היא איך? התעלמות או תקיפות? עונשים או ליטופים? עושה רושם שכלום כבר לא מרתיע אותה כשאני כועסת ואולי אני לא כועסת נכון. אשמח לעזרה.