משמעת - ילדה בת שנתיים

שלום רב, יש לי ילדה בת שנתיים כמעט. לאחרונה היא נתונה למצבי רוח לא ברורים שבהם היא בוכה בלי הפסקה (יכול להימשך גם למעלה משעה) ובלתי אפשרי להרגיע אותה או לפחות להבין מה סיבת הבכי. כניראה "גיל שנתיים הנורא" התחיל עכשיו :-) במצבים אלו אני מנסה להבין מה הבעיה, מנסה לדובב אותה, לשאול ולהרים אותה (בד"כ היא מתנגדת). כאשר אין הצלחה, אני מניחה לה ואומרת לה שכשתירגע תיגש אליי וממשיכה בעיסוקיי תוך התעלמות ממנה (כמובן שההתעלמות לא באה לידי ביטוי כאשר יש פגיעה פיסית או כאשר היא מבקשת מים/אוכל). האם זה בסדר להתעלם ממנה כאשר היא ממשיכה לבכות? כמו כן, בסיטואציות נוספות אני נוקטת בשיטה זו של התעלמות ולא משחקת איתה או משוחחת איתה למשל: 1) כאשר היא מכה אותי (פגשתי הורים אחרים שפשוט מתעלמים מההתנהגות השלילית אך לא מהילד - האם דרך זו עדיפה?). 2) כאשר היא לא משתפת פעולה בפעולות שיגרתיות כמו החלפת בגדים, מקלחת, חיתול וכו'. 3) כאשר היא מבלגנת את ארון הכלים ולא מוכנה לאסוף את הדברים חזרה. בסופו של דבר, היא מבצעת את מה שביקשתי אבל עדיין לא נוח לי עם ההתעלמות הזו. האם השיטה הזו במצבים שציינתי ובמצבים דומים אחרים נכונה? תודה רבה, שיר