גמילה שמסתבכת

שלום,

בני בן שנתיים ו-10 חודשים.
לפני כחודש התחלנו לגמול אותו מחיתולים.
הוא מצידו לא מתלהב מזה במיוחד, ולפעמים מבקש חיתול ולא תחתונים.
מבחינת הפיפי הולך בסדר גמור, לרוב אין פספוסים. בדר"כ הוא לא הולך לשירותים מיוזמתו, אלא אני מזכירה לו, וגם אז הוא בדר"כ אומר "לא עכשיו" או "עוד מעט" ורק כשאני מזכירה לו שכדאי ללכת שלא יצא לו במכנסיים הוא מסכים ללכת.
בגן המטפלות מספרות לי שהוא לפעמים מתאפק אפילו כל היום כדי לא לעשות פיפי בשרותים.
לאחרונה הוא יותר מסכים ללכת כשמציעים לו.
הבעיה העיקרית היא עם הקקי:
הוא לא מצליח לא בסיר ולא בישבנון. הוא מבקש חיתול כשיש לו קקי, ואם אני מציעה לו לנסות בסיר או בישבנון הוא מתחיל לבכות (אני ממש מרגישה שהוא במצוקה) ואומר "אני לא יכול" ו"רק בחיתול".
הצעתי לו כמה פעמים שנשב ביחד על הישבנון ושיש לנו הרבה זמן ונקרא סיפורים עד שהקקי יצא. בדר"כ הוא מסכים אבל אחרי כמה זמן הוא קם ומבקש חיתול כי קשה לו והוא לא יכול בשירותים.

הוא עושה את הקקי תמיד באותה תנוחה: בעמידה תוך כדי הישענות קדימה (על שולחן/כיסא וכו). נראה לי שקשה לו להוציא את הקקי בישיבה. חשבתי שאם יישב מספיק זמן בסוף זה יצא והוא יראה שזה אפשרי, אבל זה לא הולך.

אחרי שעושה את הקקי בחיתול, מתחמק מלהחליף. בורח, אומר "לא עכשיו" וכו.
לפעמים הוא מבקש חיתול לקקי ואז לא עושה קקי, ורוצה להישאר עם החיתול.

הוא מבטא עצמו יפה מאוד בדיבור, ומסביר שהוא לא יכול לעשות את הקקי בשירותים כי קשה לו, אלא רק בחיתול. ולפעמים מבקש שאעזור לו לעשות בשירותים, ואני יושבת לידו ואומרת לו שהוא יכול לעשות את הקקי ממש כמו בחיתול, והוא מנסה אבל לא מצליח ואז הוא קם ומבקש בבכי חיתול.

מרגישה שזה הולך ומסתבך ולא יודעת מה לעשות ואיך לעזור.
מרגישה גם שהוא מבולבל לגבי מתי הוא עם חיתול ומתי לא, ותמיד הוא שואל אותי "אני עם חיתול?" ואני עונה לו שהוא עם תחתונים ואז הוא אומר לי "אני צריך פיפי" או "אני צריך קקי"...
בלילה לפני השינה אני שמה לו חיתול והוא כמעט תמיד שואל "למה? אני כבר גדול, אני לובש תחתונים" ולפעמים הוא עונה לעצמו "רק בלילה שמים חיתול" וכו.
נראה לי שאני לא עוזרת לו ואולי אפילו מקשה עליו ולא יודעת איך ובמה וגם אני כבר מבולבלת.
אשמח לכל עזרה!