רגישות ושתלטנות

שלום לך.
כדי שאוכל לענות לך הייתי מבקשת ממך לכתוב על ביתך יותר. לדוגמא: איך היא עם קבלת גבולות? איך היא יוצרת קשר? איך הקשר שלה איתכם? האם אתם מרגישים את השתלטנות גם איתכם? האם בזמן האחרון חל שינוי מהותי בחייה והיא מנסה להחזיר לידיה איזשהיא שליטה?
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

לגבי גבולות: מודה אני לא הייתי טובה בלתת לה גבולות עד היום אני מדיי פעם מוותרת.
היא הבכורה נולד לנו תינוק לפני ארבע חודשים.
אבל ההתנהגות הזאת הייתה לפנכן, היא גם עקשנית לגבינו ואוהבת לקבוע וכמו שאמרתי לא לטעות , היא גם אוהבת שלא מתקנים אותה והיא לא אוהבת לטעות, היא קיבלה פינוק והרבה כול הכבוד.
כשהיא הייתה בת שנתיים היא לא ידעה איך להתמודד אם חברים לדוגמה:אם בת דודתה שקטנה ממנה בא לשחק איתה והייתה לוקחת משחק מסויים אז ביתי הייתה ישר בוכה לא מנסה לקחת או להתנגד , כשהייתי צופה מהצד הרגשתי שהיא "חלשה " יותר ,גם אם היא הייתה באה לקחת מבתי משהו בתי ישר הייתה "נלחצת" וקוראת לי או בוכה פשוט לא יודעת לעמוד על שלה , כאלו מפחדת כזאת אם כול זה שהיא הייתה גדולה בגיל ובמימדים.
היום לגבי סטואציה כזאת יש לה קצת יותר בטחון אבל יש לה את הצד העקשן שאוהב לקבוע לחברות: "אל תגעי" אל תעשי" כמו מורה קטנה ואז אם לא עושים מה שהיא רוצה היא בוכה ואומרת "לא רוצה להיות חברה שלך" , גם לגבינו , ההורים כשאנו אומרים לה לא היא ישר בוכה.

מצטערת שככה אני מציפה אותך ....
אפשר לראות גם במשחקים שאני משחקת איתה
למשל שחקתי איתה היום משחק הזכרון והיא מתעצבנת שאני מצליחה ולא מחכה לתור שלה, ואם היא לא מצליחה היא מתעצבנת (ולא מדובר במשחק שלא מתאים לה מבחינת הרמה שלה)
איך שאני באה להפוך קלף והוא נכון היא ישר בתגובה: "אני ידעתי"
כ"כ הרבה ואני לא יודעת איך להתמודד....ומה להגיד

שלום לך שוב.
בסביבות גיל שנתיים מגלים ילדים 2 תגליות מהותיות על עצמם ועל העולם. אם עד אז הם חשבו שהם כל יכולים, הם מתחילים בגיל זה לגלות את כוחם היחסי בעולם. דהיינו, שהם קטנים, עוד לא יכולים לעשות הרבה דברים, חלשים. בד בבד, אם עד גיל שנתיים הם חוו את עצמם כחלק מהדמויות המקיפות אותם, ללא הפרדה ברורה, הרי שבגיל זה הם מתחילים לגלות את נפרדותם, ואת היות הדמויות הקרובות אליהם יישויות עצמאיות, עם רצונות וצרכים משלהן. הידיעות הללו הן מחד כואבות ומאידך מעוררות את הדחף הטבעי לגדול, להתפתח ולהיות גדולים, חזקים ועצמאיים.
מסיבה כלשהי, נראה לי שההתמודדות של ביתך עם המציאות בה היא לא כל יכולה, לא תמיד מנצחת, לא "הכי טובה" קשה מאוד. לכן, היא מתקשה לשתף, מתקשה לוותר, ומתקשה "להפסיד" (במשחק למשל).
הייתי מציעה לכם ללכת להתייעץ עם איש מקצוע אשר יראה אתכם ואת הילדה ויעזור לכם ולה למצוא דרכים אדפטיביות להתמודד עם הנ"ל. אני מאמינה שכאשר איש מקצוע יראה את הילדה באינטרקציה איתכם וכן יראה את התכנים המעסיקים אותה, הוא יוכל הן להבין טוב יותר את הסיטואציה, והן יעזור לכם למצוא את הדרך הטובה ביותר להתמודדות עימה. אני מאוד ממליצה על טיפול הורה-ילד, ולא על טיפול פרטני, הן בגלל הקושי הספציפי שלה והן עקב גילה הצעיר. זה אמור להיות טיפול קצר וקולע - מספר חודשים לכל היותר.
אם תהיו מעוניינים בהמלצות לגבי תחנות ציבוריות או פרטיות (בעיקר באזור הצפון - בו אני עובדת ולכן ומכירה) אשמח לסייע.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לך שוב
אני לא כ"כ מכירה את אזור חדרה - את יכולה לברר דרך קופ"ח על תחנות להתפתחות הילד - שם יושבים כל אנשי המקצוע שעוסקים בקשיים התפתחותיים (גם רגשיים). בנוסף - התייעצי עם הגננת או חברות לגבי אנשי מקצוע פרטיים.למיטב ידיעתי, אין באזור חדרה מרכז פרטי להתפתחות הילד.