חברויות

שלום ליהיא.
ילדים שונים זה מזה במהותם. יש ילדים שחשים נוח בכל מקום ובכל מצב ויש כאלה שלוקח להם זמן להסתגל. יש כאלו שקל להם לעבור מסנדלים לנעלי חורף וכאלה שיילכו כל הסתיו עם סנדלים וגרביים. יש ילדים שמתחברים בקלות ויש ילדים יותר מופנמים וסגורים. אכן, היכולת ליצור אינטימיות ולהשתייך מבחינה חברתית היא יכולת חשובה, אולם גם ילדים מופנמים רוכשים חברים ומסוגלים לאינטימיות. אם את חשה שזה האופי של ילדך, בייחוד אם מישהו המשפחה מעט דומה לו, פשוט הניחו לו. הוא ילמד לפלס את דרכו החברתית עם השנים.
אני מרגישה מהדברים שכתבת שייתכן ולכם ההורים יש קושי עם הסגירות של הילד. ייתכן וזה נוגע בדיוק בנקודה כואבת אצל מישהו מכם. הייתה לי פעם מטופלת. אישה מדהימה, חכמה, יפה, בעלת מקצוע טובה, נשואה באושר ואמא למופת. בנה היה ילד מעט מופנם, וכל פעם שהיה מגיע למקום, אפילו מקום מוכר, הוא היה מתחבא מאחוריה, מתבייש ודורש זמן הסתגלות. היא הגיעה אליי כי היא לא יכלה לשאת זאת. בטיפול ראינו שהיא בדיוק כזו. גם ממרום שנותיה, כל יום כשהייתה מגיעה לעבודה, היא נדרשה למספר דקות של הסתגלות, התקשתה לומר שלום והתקשתה לבטא את דעותיה (היפות והחשובות - והיא ידעה זאת) בחופשיות. לאחר שהבינה שלא בילד טמונה הבעייה, כיוון שהוא היה ילד מקסים, עם חברים לרוב, חכם ומאושר, זה איפשר לה לעזור לו להתמודד טוב יותר עם הביישנות שלו.
אם בכל זאת את מרגישה שהמצב מאוד מפריע לילד שלך וגורם לו קשיים -אני כן ממליצה לפנות לאיש מקצוע שיראה את הילד וינסה לאתר את שורש הבעייה. לאחר הבנה כזו, תוכלו למצוא דרכים אדפטיביות לעזור לו.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך