קושי חברתי

בתי ילדה מקסימה חכמה וחברותית. מדי יום כמעט היא נפגשת עם חברות. באופן עקרוני היא ביישנית, למשל בימי הולדת מעדיפה לשבת בצד ולהתבונן, וקשה לה להתערות בסיטואציות חברתיות רחבות וקולניות, אבל סך הכל בגן ובכיתה מתפקדת היטב וכאמור חברותית, יש לה מספר חברות והיא מוזמנת ומזמינה, ותמיד רוצה להיות בסיטואציה חברתית כלשהי. השנה עלתה לכיתה א', נראית מרוצה ללכת בבוקר, המורה שיבחה אותה מאד בפנינו והכל היה נראה תקין. לפני שבועיים גילינו במקרה משיחה עם אמא של חברה, שבתנו ממאנת לצאת החוצה בהפסקות, וזאת למרות שבית הספר מחייב זאת. היא מנסה לשדל חברות להישאר איתה בכיתה, וכשאלה מסרבות נשארת לבד. כשאנו שואלים אותה מדוע והאם מישהו מציק לה מכחישה בתוקף, ומציינת כי משעמם בחוץ, החצר בלי משחקים, והיא לא אוהבת סתם לצאת. כאשר אמרנו לה שלאור הכללים בבית הספר יש חובה לצאת, היא החלה לשקר לנו שהיא יוצאת, ורק משיחות עם הורים של חברות גילינו כי שוב נשארה בכיתה, וזאת חרף האיסור ותוך שהיא מתחבאה. רק במקרה אחד בו הכינה עם חברה משחק מסוים שהיא אוהבת, אכן יצאה החוצה ושיחקה עם חברותיה. כאשר אנחנו מנסים לדובב אותה לשוחח על הנושא היא מסתגרת, וכאשר אנחנו כועסים עליה ששיקרה, היא מספרת ששיקרה כי פחדה שנכעס עליה על כך שלא ירדה למטה, וממשיכה לשקר. המחנכת מצידה מתארת אותה כ"מדהימה בכל המובנים" וכלל לא שמה לב שיש בעיה. אני תוהה מה לעשות, הן במישור של ההתנהגות עצמה, והן מבחינת נושא השקרים. כל הנושא הפך למאד טעון בינינו לבינה, והדבר משפיע על כל האווירה בבית. האם עליי להגיב בכעס או שמא בהבנה? כל הסיטואציה מלחיצה אותי. האם בצדק? איך עליי לנהוג?